חסיד יצחק ואח' נ' מתתיהו

פסק דין

פתח דבר

1.התובעים הם בעלי המקרקעין הידועים כגוש 9029 חלקה 21, ברח' צ'לנוב 21 בתל אביב. על המקרקעין בנוי בניין בן שלוש קומות (קרקע, א' וב'). הנתבע מחזיק, כדייר מוגן, בדירת חדר בקומה ב' של הבניין, מכוח חוזה שכירות מיום 1/3/1967 (להלן – המושכר).

יחסי השכירות שבין הצדדים מפרנסים מזה זמן את הערכאות השונות, בתביעות הדדיות, המוגשות מעת לעת. כך למשל, בפסק דין מיום 3/2/2009 נפסק כי הנתבע פלש לדירת שני חדרים הסמוכה למושכר והוא מחזיק בה כמסיג גבול. בית המשפט הורה לנתבע לפנות את הדירה ולהחזיר את החזקה בה לתובעים. התביעה דנן הוגשה יחד עם התביעה לסילוק ידו של הנתבע מהדירה הסמוכה.

זאת הפעם, ענייננו בתביעת פינוי וסילוק יד מהמושכר, ובצידה תביעה כספית. הנתבע, אינו מיוצג, והוא מנהל את הגנתו בכוחות עצמו, למרות שכבר בפתח הדיון הוצע לו על ידי בית המשפט להסתייע בעורך דין. (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 25/2/2007). הנתבע הגיש כתבי בי דין כתובים בכתב יד – דבר אשר הקשה על ניהול ההליך.

התביעה

2.התובעים טוענים כי נגד הנתבע קמו מספר עילות פינוי לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 (להלן – החוק), ובהן עילות לפי סעיפים 131(1), (2), (3) ו-(5) לחוק. הנתבע הפר את חוזה השכירות, באופן המקים עילות פינוי על פי החוזה ועל פי החוק. ההפרות: אי תשלום דמי שכירות, ותשלומי ארנונה; אגירה כפייתית של גרוטאות וזבל במושכר וברחבי הבניין; הטרדה קשה של השכנים ושל התובעים; גרימת נזק למושכר.

3.הנתבע חייב לתובעים סך של 5,880 ₪ בגין דמי שכירות חוזיים, וסך של 33,127 ₪ בגין תשלומי ארנונה ששילמו התובעים לעיריית תל אביב במקום הנתבע.

ההגנה

4.הנזקים בדירה נגרמים עקב הזנחה של בעלי הבית. הנתבע מתקן את הנזקים על חשבונו. הנתבע מכחיש את הטענה כאילו הוא מטריד את השכנים. הנתבע מנקה ללא תשלום את חדר המדרגות, החצר, הגג והביוב. הנתבע עושה שימוש בגג בהסכמת בעל הבית הקודם. תשלומי הארנונה שולמו במועד. הנתבע שילם דמי שכירות לעשר שנים מראש בשנת 1999 ולא קיבל קבלה על כך.

ראיות הצדדים

5.מטעם התובעים העידו התובעים עצמם וכן: מר יוסף חממה, מר עדי משולם ומר עובד חממה;

מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד.

דיון

דמי שכירות

6.התובעים רכשו את המקרקעין ביום 27/8/1978. לטענתם מיום שרכשו את המקרקעין לא שילם להם הנתבע דבר בגין דמי שכירות. הנתבע טען כי שילם דמי שכירות בשנת 1999 לעשר שנים מראש.

נטל ההוכחה בדבר תשלום דמי השכירות מוטל על הנתבע. הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו.

שני התובעים העידו כי לא קיבלו מהנתבע תשלום כלשהו בגין דמי שכירות עבור המושכר, או עבור הדירה אליה פלש. עדות זו לא נסתרה ואני נותן בה אמון מלא. עדות התובעים נתמכת במכתביי דרישה שנשלחו אל הנתבע ולא נענו.

7.לעומת זאת, איני יכול ליתן אמון בגרסתו של הנתבע. בכתב ההגנה טען הנתבע כי בשנת 1999 שילם דמי שכירות לעשר שנים מראש. הנתבע אינו מפרט כמה שילם, למי שילם ובאילו נסיבות. במסמך הנחזה להיות תצהיר, ואינו ערוך כדין, מוסר הנתבע גרסה אחרת. לדבריו, בשנת 1999 שילם דמי מפתח עבור החזקה בדירת שני החדרים הסמוכה למושכר. במסגרת זו שילם לדייר היוצא (מלמד) 3,000 ₪ ולתובעים 2,500 ₪. הנה כי כן, אין מדובר בתשלום דמי שכירות כי אם דמי מפתח עבור הדריה הסמוכה. אפס, תשלום זה לא הוכח. זאת ועוד, לגבי הדירה הסמוכה נפסק בת"א 64520/06 כי הנתבע לא הוכיח את זכותו בה וכי הוא מחזיק בה כפולש.

8.לא זו אף זו, בחקירתו הנגדית מסר הנתבע גרסה שלישית. בדיון שהתקיים ביום 23/2/2010 נשאל הנתבע על ידי בית המשפט כמה שילם ועבור מה. הנתבע משיב: "לפני כעשרים שנה שילמתי פעם אחת 2,500 ₪... זה לתשלום מראש של 3 החדרים." (עמ' 12, ש' 17). הנתבע נשאל אם לאחר מכן שילם שוב, ותשובתו: "כן. שילמתי עוד פעם ב-2001, עוד פעם 2,500 ₪". גרסה זו שעומדת בניגוד לגרסאות קודמות שמסר הנתבע, מחזקת את גרסת התובעים. הנתבע לא הוכיח תשלום כלשהו, והוא מאשר כי לאורך זמן לא שילם דבר לתובעים, ודאי לא דמי שכירות שוטפים. אין כל ראייה לכך שהתשלומים להם טוען הנתבע שולמו בפועל וכי שולמו עבור דמי שכירות. לגרסת הנתבע, משנת 1990 לערך ועד שנת 2001 לא שילם דבר מלבד אותם 2,500 ₪ עליהם מסר לראשונה בעדותו בבית המשפט. משנת 2001 ואילך לא שילם הנתבע דבר עבור דמי שכירות, מלבד אותם 2,500 ₪ עלומים, שבעניינם אין כל ראייה.