חסון רחל נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות ה נאצים

פסק דין

לפנינו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ("החוק").

העוררת טוענת כי שהתה בטריפולי בתקופת ההשראה הגרמנית בלוב, וכי בתקופה זו הטילו הגרמנים וגרוריהם עוצר על הרובע היהודי בטריפולי ('החארה'), שהיה מתחם מוקף חומה. לפיכך חלה על העוררת ובני קהילתה הלכת הרשקו, שלפיה תנאי עוצר – קרי: איסור על יהודים, הנאכף באיום פיזי, לצאת ממתחם מגורים מצומצם בחלק משמעותי של היממה – מהווים 'שלילת חירות', ועל כן מכוננים עילת זכאות לפי החוק [רע"א 5512/09 הרשקו נ' הרשות המוסמכת מיום 24.11.09].

המשיבה לא חלקה על עובדת שהותה של העוררת ברובע היהודי בטריפולי בתקופה הנדונה, אולם היא חלקה על כי שררו ברובע תנאי עוצר, כהגדרתם בעניין הרשקו. לשיטתה, היה מדובר בעוצר מלחמתי שהוטל על כלל האוכלוסייה, ולא על עוצר כלפי יהודים בלבד, כפעולה של רדיפה גזעית.

העוררת תמכה יתדותיה במאמרו של ההיסטוריון יעקב חג'ג'-לילוף, "מגורי היהודים בלוב", מטעם המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב והארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב. לדברי מר חג'ג'-לילוף –

"ממועד החלת 'חוקי הגזע' ב-1938 (...) הוטבע על תעודות היהודים 'בן הגזע היהודי', וחל איסור יציאה מהערים והמעבר מעיר לעיר חייב קבלת היתר מעבר מיוחד, שהיה מאוד קשה לקבל... ממועד הצטרפות איטליה הפשיסטית למלה"ע השנייה, לצידה של גרמניה הנאצית, ביוני 1940... חל איסור ליציאה חופשית מהגטו בטריפולי. היציאה מהגטו בטריפולי הותרה לגברים יהודים מעטים בלבד, שעסקיהם חייבו יציאתם מהרובע, במיוחד לאלה, שתוצרתם חיונית או סייעה למאמץ המלחמתי. ובשעות הערב המוקדמות חייבים היו לחזור לבתיהם בגטו ונאסרה כל יציאה מהבתים בשעות החשיכה. יציאה, שבלאו הכי הייתה כמעט בלתי אפשרית, וההימצאות מחוץ לגטו, ולו להשיג מעט מזון לבני המשפחה... הייתה בה סכנת נפשות וכרוכה בעונש חמור".

המשיבה לא הגיבה על אסמכתא זו ולא הביאה אסמכתאות נוגדות.

אולם, מחדלה זה של המשיבה אינו יכול לעמעם את העולה מסריקה של מקורות היסטוריים אחרים, שבהם לא מוזכר קיומו של עוצר על יהודי טריפולי.

עוצר כאמור בולט בהיעדרו בפנקס הקהילות, כרך לוב ותוניסיה, הוצאת יד-ושם, מאת אירית אברמסקי-בליי, בערך "טריפולי"; במאמרה של רחל סימון, "יהודי לוב על סף השואה", מתוך: חיים סעדון (עורך), לוב, בהוצאת משרד החינוך ומכון בן צבי, עמ' 63 – 82; ובספר יהדות לוב, הוצאת ועד קהילות לוב בישראל, 1960, עורכים פריג'א זוארץ ואח'. כמו כן, לא נמצא אזכור להטלת עוצר על יהודי טריפולי, או על יהודים בערים אחרות בלוב, באנציקלופדיה של השואה, עורך ישראל גוטמן, הוצאת יד-ושם וספרית פועלים, 1990, הערך "לוב"; בספרו של רנצו דה פליצ'ה, יהודים בארץ ערבית, ספריית מעריב, 1978, פרק שישי, עמ' 194 – 213; ובספרו של יונה כהן, יהודי לוב, 1991, עמ' 35 – 46.

יתר על כן, עניין העוצר על יהודי לוב לא נזכר אפילו בספרו של יעקב חגג'-לילוף עצמו, תולדות יהודי לוב (2000), עמ' 78 ואילך; וכן במאמרו "יהודי לוב בתקופת מלה"ע השנייה תחת השלטון הפשיסטי-נאצי" (מהדורה שנייה – ינואר 2006).

נוכח היחס המספרי בין המקורות שאינם תומכים בקיומו של עוצר על יהודי טריפולי לבין המקור שעליו הסתמכה העוררת; ונוכח מעמדם האקדמי העדיף של המקורות שאינם תומכים בקיומו של עוצר על יהודי טריפולי כאמור; וגם בשים לב לבדידותו של האזכור המצוטט לעיל אפילו בין כתביו של חג'ג'- לילוף עצמו – לא ראינו לנכון לאמץ את טענת העוררת כי, בשל עוצר על יהודי טריפולי בתקופת השואה הגרמנית שם, זכאים הם להכרה.

לפיכך הערר נדחה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 30 יום, בנקודה משפטית בלבד.

ניתן היום, א' כסלו תש"ע, 8 נובמבר 2010, בהיעדר הצדדים.

כבוד השופט שלמה פרידלנדר – יו"ר

עו"ד אראלה עפרון – חברה

ד"ר נעמי אפטר – חברה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: