חסון נ' אגף מכס ומעמ חקירות

החלטה

1.המבקש הורשע בבית משפט קמא בביצוע עבירות שונות של מע"מ ודינו נגזר, בין היתר, ל – 18 חודשי מאסר בפועל.

המבקש הגיש ערעור על גזר דינו אשר נדחה ונקבע כי על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 10.01.10.

המבקש הגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון אשר דחה את בקשתו.

2.בפני בקשה לקזז מתקופת המאסר אשר נגזרה על המבקש את תקופת המעצר בה שהה במסגרת תיק זה.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה, כי ביהמ"ש קם מכיסאו ואין בידיו הסמכות לשנות, כיום, את גזר דינו של המבקש. כמו כן מוסיפה המשיבה, כי המבקש לא העלה טענתו זו במסגרת הליכי הערעור וכי שיקול זה נלקח במסגרת גזר הדין של המבקש.

4.אין חולק, כי אכן בית משפט זה קם מכיסאו וסיים מלאכתו ובקשתו של המבקש הוגשה באיחור וכפי שנכתב עוד בה"מ 464/65 נסים עוזר נגד היועמ"ש, פ"ד יט(4) 39 – "…הריני מוצא, שיהיה זה מרחיק לכת, יתר על המידה, להסיק כי הסמכות ה"טבעית" טומנת בחובה גם את הכוח לשנות את העונש, אשר בית המשפט קצב או אישר בזמנו, שינוי מהותי, ופירוש הדבר: לחזור ולהטיל עונש שהוא שונה מזה שהיה בכוונתו להטיל או לאשר בעת שהוציא את פסק דינו" – עוד הוסיף פסק הדין וקבע, כי אין נפקא מינא אם אי העלאת הטענה הייתה בשל רשלנותו של עורך הדין, התרגשותו של הנאשם או כל סיבה אחרת.

5.יחד עם זאת נקבע לא אחת כי בתי משפט נוהגים מזה שנים, כעניין שבשגרה, לנכות את ימי המעצר מתקופת המאסר. כמו כן נפסק, כי בהעדרם של נימוקים מיוחדים לחומרה אמורה הערכאה הדיונית להביא את תקופת המעצר בחשבון (ראו: ע"פ 13/53 ביטון נגד היועמ"ש, פד ז 463, 466, על"ע 9/82 סלומון נגד לשכת עורכי הדין , פ"ד לז(3) 609, 614, רע"פ 165/05 צומן נגד מדינת ישראל (לא פורסם).

6.בחנתי את פרוטוקול בית משפט קמא, טיעוני הצדדים לעונש ואת גזר דינו של בית משפט קמא וכן את טיעוני הצדדים אשר הועלו בפנינו ולא מצאתי בכל אחד מהם כי טענת ימי המעצר הועלתה בשלב כל שהוא. וכי שיקולי ימי מעצרו של המבקש נשקלו לכאן או לכאן.

לעומת זאת, תקנה 30 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 קובעת, כי "לפני שיטיל בית המשפט עונש, יברר אם היה הנאשם נתון במעצר בשל העבירה עליה הואשם".

תקנה שלא מצאתי כי נעשה בה שימוש בבית המשפט קמא בענייננו.

בנוסף לא מצאתי מה הוא פרק הזמן בו שהה המבקש במעצר, כך שניתן יהיה לשקול זאת באופן ראוי האם יהיה בקיזוז כדי להקל בעונשו של הנאשם באופן ממשי ובכך לסטות ממתחם הענישה הסבירה אשר נקבעה בעניינו (ראו: רע"פ 165/05 צומן, שם, ע"פ 25/89 כחלון נגד מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 275, 279).

7.לפיכך וטרם מתן החלטתי על הצדדים להודיע לביהמ"ש מה היא התקופה בה שהה המבקש במעצר במסגרת תיק זה וזאת תוך שבוע ימים.

ניתנה היום, י"ד אדר תש"ע, 28 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: