חסון ואח' נ' המועצה המקומית דאלית אל כרמל ואח'

פסק דין

כללי

1.התובעים, ליא וחסון חסון, ניהלו מסעדה בישוב דאלית אל כרמל. לטענתם, גרמו להם הנתבעות נזקים כספיים כבדים עד כדי סגירת המסעדה. הרקע לנזקים הינו עבודות שבוצעו בשנת 1997 לביצוע הרחבה ותיקון של כביש 672, הכביש הראשי בישוב, שגרמו להצפת המסעדה במי גשמים ולהפסד הכנסות.

לצרכי אגרה הם מעמידים נזקיהם על סך של 370,000 ₪.

2.התביעה הוגש נגד המועצה המקומית דאלית אל כרמל (להלן: "נתבעת 1" ו/או "המועצה"), הראל חברה לביטוח בע"מ כמבטחת הנתבעת 1 (להלן: "נתבעת 2" ו/או "הראל"), צחי (1987) חברה לעבודות פיתוח בניה בע"מ כמי שביצעה את העבודות לפיתוח הכביש (להלן: "נתבעת 3" ו/או "הקבלן"), ח.פאהום ושותפיו שירותים הנדסיים בע"מ, כמתכננת הכביש ("נתבעת 4" ו/או "המתכנן"). התביעה נגד נתבעות 5 ו-6 (מע"צ ורשות ניקוז כרמל) נמחקה בהסכמה.

3.הנתבעים הגישו הודעות לצדדי ג' – נתבעת 1 נגד כלל חברה לביטוח בע"מ ונגד נתבעות 2-4, נתבעת 3 נגד כלל חברה לביטוח בע"מ.

הראיות

4.הצדדים הגישו תצהיריהם – התובעים את תצהיריהם שלהם וכן תצהירים מטעם ה"ה ענאן סאלח, חתנם של התובעים, חסון מדחת, אחיו של התובע, חוו"ד שמאי ביחס לנזקי ההצפה.

נתבעת 1 הגישה תצהיר מר עיסמי עאמר, מנהל אגף הנדסה במועצה, נתבעת 2 הגישה תצהיר מסלק תביעות בחברה, מר בנאי ליאור, נתבעת 3 הגישה תצהירי ה"ה צבי מנגל, מנהלה וארז מנגל, מנהל העבודה מטעמה בתקופה הרלבנטית, נתבעת 4 הגישה תצהירו של מר איהאב פאהום, מנהל במשרד, כלל הגישה תצהיר עובדת במחלקת תביעות.

5.לאחר שהוגשו התצהירים הגיעו הצדדים להסכמה כי פסק הדין יינתן על סמך החומר שבתיק, ללא חקירות המצהירים, מבלי שהדבר יהווה הסכמה לפסק דין לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט. הצדדים הגישו סיכומיהם ונותר להכריע בעניינם.

דיון

עילת התביעה

6.בכתב התביעה ביססו התובעים את טענותיהם על שני ראשי נזק עיקריים –

הראשון, הפסד הכנסות כתוצאה מהתארכות העבודות לפיתוח הכביש שבסמוך לו היתה המסעדה. לטענתם, העבודות היו אמורות להסתיים בתוך פרק זמן של חודשיים, כאשר שבפועל נמשכו 8 חודשים, דבר שגרם להם אובדן הכנסות של 50,000 ₪ לחודש, סה"כ 300,000 ₪ ועוגמת נפש בסך 50,000 ₪ (סע' 15 לכתב התביעה).

השני, נזקים למסעדה ולציוד בה כתוצאה מהצפת מי גשמים, שהובילו גם לסגירתה. סכום הנזק בראש נזק זה הועמד על 66,394 ₪ (סע' 17 לכתב התביעה).

7.בהחלטה מיום 8.1.08 קבעתי כי עילת התביעה המתייחסת לנזקים שהתרחשו לפני יום 4.4.1998 התיישנה.

8.בסיכומיהם טוענים התובעים כי מלכתחילה לא תבעו כלל נזקים שנגרמו כתוצאה מעצם ביצוע העבודות אלא כתוצאה מההצפה בלבד וכי הפסדי ההכנסה במסעדה בסך של 50,000 ₪ לחודש עבור 6 חודשים מתייחסים לאובדן הכנסות שגרמה ההצפה. טענתם ביחס להפסד הכנסות כתוצאה מהתמשכות סלילת הכביש לא עמדה בבסיס התביעה אלא רק הוזכרה בה כ"גורמי עזר" בעוד שהתביעה עצמה מלכתחילה התבסס על נזקים שגרמה ההצפה בלבד (סע' 39 לסיכומים).

9.הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי התביעה המקורית היתה לתשלום הפסד הכנסות כתוצאה מהתמשכות העבודות ולא כתוצאה מההצפה וכי טענת התובעים כי ההצפה גרמה להם הפסד הכנסות עתידי מהווה הרחבת חזית אסורה.

בעניין זה אני סבורה כי הצדק עם הנתבעות.

10.התובעים תבעו סך של 300,000 ₪ (50,000 ₪*6 חודשים) בגין הפסד הכנסות כתוצאה מהתארכות ביצוע העבודות בכביש (סע' 15 לכתב התביעה, סע' 25 לתצהירם), סך של 66,394 ₪ נזקים ממשיים לרכוש כתוצאה מההצפה עפ"י חוו"ד שמאי (סע' 17 לכתב התביעה, סע' 19 לתצהיר) ו- 50,000 ₪ עוגמת נפש בגין התמשכות העבודות (סע' 19.3ב' לכתב התביעה – עוגמת נפש ללא הסבר, סע' 27 לתצהיר מפרט - עוגמת נפש בגין התמשכות העבודות). הסיכום הכולל של ראשי הנזק עמד על 594,354 ₪ והתביעה הועמדה על 370,000 ₪ מטעמי אגרה בלבד (סע' 23 לכתב התביעה). סע' 28 לתצהיר התובעים מתייחס באופן מעורפל ביותר לטענה כללית של הפסד הכנסות אך לא ניתן להבין ממנו כי נזקים אלה נתבעים ממועד ההצפה ואילך אלא, אם בכלל, את ההיפך, כי התובעים וויתרו עליהם. אמנם, בתביעתם ציינו התובעים כי ההצפה גרמה לסגירת המסעדה (סע' 19), אלא שהם לא כימתו בתביעתם נזק זה ולא כללו בתביעה סעד כספי בגינו, אף לא התייחסו אליו בתצהיריהם.