חסדייה נ' קיבוץ רגבים

החלטה

מבוא

1.בפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות כב' בית משפט השלום בחדרה מיום 9.7.2013 ו – 22.7.2013 אשר ניתנו על ידי כב' השופט אהוד קפלן.

2.בשתי ההחלטות נדחו בקשות המבקש שבפני למתן סעד זמני – צו מניעה שהוגשו עוד לפני ובסמוך להגשת תביעה עיקרית.

כתב התביעה הוגש ביום 4.7.2013 ובמסגרתו נתבע סעד כספי. בקשה לתיקון כתב התביעה ולהוספת סעד של מתן צו עשה המאפשר הוצאת מבנה, שנטען כי שייך למבקש ונמצא בתחומי הבריכה בשטח המשיב (להלן: "הבריכה"). נשוא הבקשה דנן, הוגשה ביום 16.7.2013.

3.בהחלטה מיום 9.7.2013 נדחתה בקשת המבקש שבפני למתן סעד זמני אשר יאפשר הוצאת מבנה יביל משטח הבריכה. נטען כי המבנה שייך למבקש והוא הושם בשטח הבריכה השייכת למשיב, קיבוץ רגבים לאחר שבין הצדדים נחתם הסכם ביום 4.1.2008. בהסכם ניתן למבקש היתר להפעיל הבריכה בקיבוץ רגבים.

4.בהחלטה מיום 9.7.2013 קבע בית המשפט קמא כי אין להיעתר לבקשה משום שהתביעה העיקרית במסגרתה התבקש הסעד הזמני הינה תביעה כספית והסעד הזמני המבוקש בבקשה אינו בא לשרת את הסעד העיקרי.

עוד נקבע בהחלטה, כי גם אם יתוקן כתב התביעה ויתבקש בו סעד של מסירת המבנה, לא יהיה בכך לשנות החלטתו של בית המשפט קמא, משום שאז ייווצר מצב בו הסעד הזמני חופף לסעד העיקרי בתביעה. נקבע כי באם תתקבל הבקשה לסעד זמני לא יהיה צורך בדיון בתביעה העיקריות.

5.עוד נקבע בהחלטה כי גם אם יניח בית המשפט קמא שסיכוי המבקש בתביעה סבירים מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. נקבע כי טענת המבקש שהוא מתגורר במבנה לא הוכחה. נקבע כי הוצאת המבנה תגרום לנזק שלא ניתן יהיה להשיבו, היה ותדחה התביעה.

כן נטען, כי מדובר בסעד שלא נועד לשמר מצב קיים אלא לשנות מצב קיים והמקרה אינו מצדיק סטייה מן ההלכה לפיה סעד שנועד לשנות מצב קיים או סעד שאינו נגזר מהתביעה העיקרית ניתן במשורה ובמקרים חריגים.

6.בהחלטה נוספת מיום 22.7.2013 נדונה בקשת המבקש להתיר לו להתגורר במבנה נשוא הבקשה במיקומו הנוכחי – בריכת קיבוץ רגבים מבלי להוציא המבנה ממקומו.

בהחלטה שניתנה לאחר שמיעת טענות הצדדים וחקירת מצהירים נדחתה הבקשה בטענה שטענות המבקש לא הוכחו. נטען כי לא נסתרה הטענה שהמבקש לא התגורר במבנה למעלה משלושה חודשים בטרם הוגשה הבקשה.

עוד נקבע שמדובר בסעד שאין לתיתו משום שמעולם לא הותר למבקש, גם בעת בה הפעיל הבריכה, וההסכם בין הצדדים היה שריר וקיים, להתגורר במבנה הבריכה, שאינו מיועד למגורים. עוד נקבע כי המבקש מעולם לא התגורר בבריכה.

עוד נקבע כי גם אם תתוקן התביעה ויתבע בה סעד שיתיר הוצאת המבנה מהבריכה, הרי הסעד הזמני החדש להתיר למבקש להתגורר במבנה, אינו בא לשרת הסעד העיקרי.

עוד נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש וכן נקבע, כי כנגד טענותיו של המבקש קיימת טענת המשיב, כי קמה לו זכות עכבון במבנה מכוח טענותיו לנזקים שגרם המבקש למשיב.

העובדות

1.מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים ואלו הן:

Iביום 4.1.2008 נחתם הסכם לפיו המבקש יפעיל את מתחם הבריכה בקיבוץ רגבים, בשטח הקיבוץ, השייך למשיב, למשך חמש עונות בשנים 2008-2012.

IIביום 31.12.2008 נערכה בין הצדדים פגישה בה סוכם כי אם יהיה הקיבוץ, המשיב, מרוצה מפעילות המבקש, תינתן למבקש זכות סירוב ראשונה להעברת הפעלת הבריכה לגורם אחר לשנה נוספת. זאת רק אם הצעת המבקש להמשך הפעלת הבריכה תהיה דומה להצעת צדדים שלישים אחרים להפעלתה.

IIIלטענת המבקש עם סיום עונת הרחצה בשנת 2012 הוא פנה בבקשה להפעיל האופציה שניתנה לו ואולם נתקל בסחבת בטיפול בעניינו.