חסדיה נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זוהי בקשת המבקש לבטל פסילה מנהלית שניתנה בידי קצין משטרה מטעם המשיבה לתקופה של 60 יום מיום 6.3.2011, בחשד לביצוע עבירה של נהיגה ברכב תחת השפעת סמים, מעורבות בתאונת דרכים וגירמת נזק לרכוש.

2.המבקש טען כי פסילתו המנהלית של המבקש בלתי מוצדקת, החלטת קצין המשטרה לוקה בפגם חמור והיא בטלה מעיקרה.

ביום 03.03.11 שעה 11:40, עת נהג המבקש ברכבו סמוך לחוף דור, הבחין ברכב משטרתי המתקרב אליו מאחור, הרכב המשטרתי עקף אותו, ומי מיושבי הרכב המשטרתי סימן לו – למבקש, לעצור, הוא האט את מהירותו, אותת ימינה לעצור ואף החל בולם את רכבו, הרכב המשטרתי חסם אותו, ומייד ירדו מהרכב המשטרתי שלושה שוטרים, כשאחד מהם מכיוון המבקש, פתח דלת המכונית, תפס את המבקש באכזריות ומשך אותו מתוך הרכב, כשהמבקש היה עדיין במושב הנהג, הרכב במצב של נהיגה "drive", משך את המבקש ממקום מושבו, מבלי שהמבקש הביע כל התנגדות, וכך אירעה התאונה.

המבקש נלקח ע"י השוטרים לתחנת המשטרה, תוך שהם משפילים אותו, ייחסו לו נטילת סמים, נתבקש לבצע בדיקת שתן, הבדיקה בוצעה ונמצאה תקינה. קצין המשטרה ייחס לו נהיגה תחת השפעת סמים וכך הוא פסל אותו מלהחזיק ברישיון הנהיגה למשך 60 יום.

השימוש והחלטת הפסילה נמסרו למבקש בלתי חתומים, ואין צו הפסילה כולל פרטים של הקצין הפוסל, ומכאן שהצו בטל.

3.בפני חזר בא כוח המבקש על נימוקי הבקשה, וטען כי התאונה אירעה עקב ובשל התנהגותם של השוטרים כלפי המבקש, הניידת המשטרתית תוך כדי חסימת רכבו של המבקש, ובהיותו במצב של האטה על מנת לעצור לבקשת השוטרים, פתח אחד השוטרים הדלת של הרכב מצד הנהג, ומשך המבקש החוצה, בהיות רכב המבקש במצב של נהיגה, וכך אירעה התאונה, המבקש לא היה תחת השפעת סמים ובדיקת השתן שנערכה לו – למבקש, אישרה זאת.

האחריות לאירוע התאונה חלה על השוטרים, מדובר בפסילה פגומה ומכאן שיש לבטל הפסילה.

4.מנגד, טוען ב"כ המשיבה כי בתיק החקירה שהוגש לביהמ"ש קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו – למבקש, בהחלטת הקצין הפוסל, מדובר בעבירה חמורה ולחובתו של המבקש הרשעות קודמות, המעידות על מסוכנותו ומכאן שהוא מבקש לדחות הבקשה.

5.הלכה פסוקה היא שביהמ"ש הדן בבקשה לביטול פסילה מנהלית בידי קצין משטרה, חובה עליו לשקול הבקשה בשני מישורים:

המישור האחד הוא, קיומן של ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של המבקש, וכי בכוונת המשיבה להגיש כתב אישום כנגד המבקש;

המישור השני הוא, מידת מסוכנותו של המבקש למשתמשים בדרך כתוצאה מהמשך נהיגתו.

במישור הראשון, קיומן של ראיות לכאורה, נבחן תוך כדי עיון ביהמ"ש בתיק החקירה ובחינת קיומן ועוצמתן של הראיות שהצטברו עוד בשלב זה בתיק החקירה. "ראיות לכאורה", במובן הראיות לכאורה כפי שנקבעו בפס"ד של הנשיא (בדימוס) ברק בפרשת זאדה.

במישור השני יבחן ביהמ"ש את מידת מסוכנותו של המבקש למשתמשים בדרך בהמשך נהיגתו תוך כדי הערכת הרשעותיו הקודמת של המבקש ע"י עיון בגליון הרשעותיו הקודמות, וחומרתה של העבירה נשוא הדיון;

6.פסילתו המינהלית של המבקש כבר בשלב זה אינה הוראה ענישתית, ואינה מקדמה על חשבון העונש, שהרי עומדת לו למבקש, חזקת החפות.

פסילתו המינהלית הינה הרתעתית או מניעתית, הכל על מנת לאיין מסוכנותו של מי שמעורב במעשה תאונה, או בביצוע עבירה חמורה על פקודת ותקנות התעבורה.

המחוקק, לא בלי הצדקה, הסמיך קצין משטרה לפסול נהג המייחסים לו, עבירת תנועה חמורה, שיש בה כדי להעיד על מסוכנותו של הנהג להמשיך ולהשתמש בדרך, ושיש נגדו ראיות לכאורה, ובכוונת המדינה להגיש נגדו כתב אישום, ועל מנת לאיין את מסוכנותו, לפוסלו מלהחזיק ברישיון הנהיגה לפרקי זמן שונים מ-30 יום ועד 90 יום בתאונת דרכים קטלנית.

אחד הטעמים המרכזים העומדים ביסוד הסמכות לאסור מינהלית את השימוש ברכב הוא הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידיו של העבריין, בין היתר על מנת למנוע הישנות מקרים דומים ועל מנת שלא לאפשר לנהג, לו מיוחסת העבירה, לחזור לסורו ולנהוג ברכב אשר בו עשה שימוש לצרכי ביצוע העבירה;

המחוקק היה מודע לכך, שבמקרים רבים, למרות שלילת רישיון הנהיגה, בין אם בדרך מנהלית ובין אם על ידי בית המשפט, ממשיכים נהגים שרישיונם נפסל לנהוג, תוך זלזול בוטה בחוק ובחיי אדם. כדי למנוע מצב זה נקבע ההסדר בדבר מתן סמכות לאיסור מינהלי על שימוש ברכב, אשר יהיה בו גם כדי למנוע באופן פיזי ממבצע העבירה להשתמש ברכבו. ההסדר האמור בדבר איסור מינהלי על השימוש ברכב יש בו גם כדי להוות הרתעה משמעותית בשל חומרתו.

7.מעיון בחומר החקירה בתיק נמצא כי: