חסאסנה נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני בית הדין שתי בקשות האחת בקשת רשות להארכת מועד להגשת בקשות להישפט.(להלן בקשה להארכת מועד) והשניה בקשה לעיכוב ביצוע עיקול על רכב וחשבון בנק.

המשיבה התנגדה להן הן בטענת "מעשה בית דין" והן נוכח הזמן שחלף וההתיישנות.

העובדות

המבקש קיבל הודעה על הטלת קנס מינהלי בגין העסקה שלא כדין של אחד עשר עובדים זרים ביום 22.4.04 (להלן: "העבירה הראשונה"). כן קיבל הודעה נוספת בגין העסקה שלא כדין של שלושה עובדים ביום 25.8.04 (להלן: "העבירה השניה").

המבקש פנה לתובע המוסמך וביקש לבטל את הקנסות מאחר ולטענתו, לא העסיק את העובדים הזרים במקום המצויין בהודעות הקנס.

התובע המוסמך דחה את בקשת המבקש לביטול הקנסות בנימוק כי הקנסות הוטלו כדין ולא נמצאה עילה לביטולם.

בקשה להישפט בעניין הקנסות לעיל ולחילופין, בקשות להארכת מועד להגשת בקשה להישפט נשלחו לתובע המוסמך ביום 30.7.07. התובע המוסמך דחה בקשות אלו מחמת איחור בהגשתן.

ביום 16.8.07 הוגשה לבית הדין בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט (ב"ש 64/07). בתאריך 5.5.08 ניתנה החלטה מנומקת ומפורטת בבקשה על ידי כב' השופטת ד. פרוז'ינין (כתוארה אז) לפיה הבקשה נדחתה לנוכח היעדר טעם מיוחד והצדק ראוי וסביר לאיחור הרב בבקשתה.החלטה זו חלוטה וסופית.

לטענת המבקש, לאחר קבלת ההחלטה, ולאחר חיפושיו אחר המעסיק של העובדים נשוא כתב האישום, הגיע לאדם בשם "מוחמד דהוד בדראן" אשר הודה בפניו כי בתקופה הרלבנטית לביצוע העבירות נשוא הקנסות היה בעל מניות ומנהל בחברה בשם "אבגד מרכז החשמל בחיפה", אשר קיבלה בתקופה הרלבנטית לעבירות כקבלן משנה, עבודות מחברת סנעאללה – חב' לעבודות בניה ופיתוח בע"מ אשר ביצעה עבודות בניה ופיתוח באתר נשוא כתב האישום.דהיינו בדראן הנ"ל טוען בתצהירו שהוגש בבקשה שלפנינו כי הוא נושא באשמת ההעסקה הנ"ל.

לאחר שקיבל תצהיר מבדראן, בו אישר כי העובדים הזרים נשוא כתבי האישום הם עובדיו, ולמבקש לא היה כל קשר להעסקתם, פנה שוב למשיבה בבקשה לביטול הקנסות ביום 7.9.10 (נספח א' לבקשה), כשנתיים לאחר החלטת כב' השופטת פרוז'ינין. לטענתו, מאחר וההודאה של בדראן מהווה ראיה חדשה, על המשיבה היה לפתוח את תיקו מחדש.

המשיבה דחתה את פנייתו של המבקש בטענה כי "גרסתו המאוחרת של הנקנס שבנדון, כפי שבאה לידי ביטוי בבקשה, אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות המצוי בתיק זה והיא בבחינת עדות כבושה" (נספחים ב'-ד' לבקשה). בנוסף, מתגובתה של המשיבה עולה כי הבקשה הופנתה למרכז לגביית קנסות.

ביום 21.3.12 רכבו של המבקש נתפס בהתאם להוראת המרכז לגביית קנסות.

בתאריך 22.3.12 הגיש המבקש לבית הדין בקשה נוספת להארכת מועד הגשת בקשות להישפט. בד בבד, הוגשה בקשה לעיכוב הלכי גביית קנסות מנהליים ולביטול עיקול רכב במעמד צד אחד.

המשיבה בתגובתה המפורטת בכתב ,טענה כי יש לדחות את בקשת המבקש בשל מעשה בית דין על סמך החלטת כב' הש' פרוז'ינין באותו עניין.(ב"ש 64/07).

ביום 28.3.12 התקיים דיון דחוף, אליו לא הגיעה המשיבה. המבקש טען טיעוניו ולמשיבה ניתנה רשות להגיב בכתב עקב הדחיפות. בסיומו של בדיון , קבע בית הדין כי בשלב זה, לא ניתן הסעד הזמני.הוגשה תגובה החוזרת על הטענות.

הכרעת הדין

סעיף 8א לחוק העבירות המנהליות קובע כי יש להגיש בקשה לביטול קנס לתובע תוך 30 יום מיום שהומצאה הודעת הקנס. הגשת בקשה לביטול הקנס אינה דוחה את המועד לתשלומו (סעיף 8א(ד) לחוק). אם נדחית הבקשה, רשאי הנקנס להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס על רצונו להישפט תוך 30 יום מיום המצאת החלטת הדחייה לידיו (סעיף 8א(ה) לחוק).

המבקש הגיש בעבר שתי בקשות בגין אותם האירועים בדיוק נשוא בקשתו זו. בקשה ראשונה הוגשה בתיק ב"ש 64/07 והיא נדחתה בהחלטה מנומקת על ידי כב' הנשיאה השופטת ד. פרוז'ינין בתאריך5/5/08.

בקשתו השניה של המבקש הוגשה בתיק ב"ש 4/08 נמחקה בהחלטה מיום 1.8.10 (נספח לתגובה)בה נאמר:"1.עד היום לא התקבלה תגובת המבקש להחלטה בעניין הבהרת הבקשה 2. לפיכך נמחקת הבקשה." לאחר שכב' הש' נתנה החלטה קודמת לפיה:" 1.לתיק זה כבר הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט ונמחקה לבקשת המבקש ביום 25/6/08. .2.על כן אם עומד המבקש על בקשתו יבהיר מדוע הגיש בקשה נוספת שנתיים לאחר מכן."(דגש שלי ש.ש.)דהיינו יש עוד שתי דחיות שהוגשו ונמחקו או לבקשת המבקש או מחוסר מעש מצידו.