חסאן נ' לינא עבד

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם אורי אוחיון מיום 8.9.2013 במסגרתה נדחתה בקשת החייב להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים. בקשת החייב הוגשה לאחר שנדחתה בקשתו לחידוש תיק האיחוד בפעם החמישית ולאחר שפוזרו ארבעה תיקי איחוד קודמים מחמת צבירת פיגורים.

2.נימוקי החייב בבקשתו הנם, כי בשים לב לנסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי שגה רשם ההוצאה לפועל משדחה בקשתו באופן שעשוי לגרום נזק הן לחייב ומשפחתו והן לזוכים, אשר היה בידיו לשלם להם תשלום חודשי. עוד לשיטת החייב, שגה ראש ההוצאה לפועל משלא נימק החלטתו ודחה בקשתו מבלי לאפשר לו חקירת יכולת.

3.עיינתי בבקשה ואיני מוצאת עילה להיעתר לה. כב' הרשם אוחיון בהחלטתו עמד על כך, כי לחייב 39 תיקי הוצאה לפועל בסכום חוב כולל של 3,039,596 ₪ (!) בקשת החייב להכריז עליו כמוגבל באמצעים בכפוף לתשלום חודשי של סך 200 ₪ בכל 20 לחודש, חסרת הלימה ביחס לחובות שנצברו וביחס להכנסות החייב ואשתו העומדים על סך 12,500 ₪ נטו! (+קצבת ילדים בעבור 2 ילדים). טענת החייב באשר להידרדרות מצבו הכלכלי לא הוכחה. החייב לא צירף כל אסמכתאות לתימוכין בטענה זו.

4.בפרט אין כל יחס סביר בין ההפחתה המבוקשת מן התשלום החודשי על פי צו החיוב הקודם בסך 3,200 ₪, לעומת 200 ₪ בלבד אותם מציע לשלם החייב כיום. כאמור לא צירף החייב כל אסמכתאות מהן ניתן ללמוד על מערך הכנסות והוצאות שונות מאלו עליהן עמד כב' הרשם בהחלטתו, וגם מטעם זה איני מוצאת כל עילה להתערב בהחלטת הרשם.

5.גם טענת החייב, כי לא ניתנה לו האפשרות להתייצב לחקירת יכולת לא הוכחה (לא הציג כל בקשה מצדו לעשות כן). ולמותר לציין, כי טיעוניו אינם נתמכים בכל אסמכתא בדבר שינוי במצבו הכלכלי כאמור, כך שכלל לא הובררה נחיצותה של חקירה במקרה זה.

6.לאור כל האמור ומכוח סמכותי בהתאם לסעיף 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם -1979 הנני מורה על דחיית הבקשה על הסף, ללא צורך בקבלת תשובה.

7.אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ד, 30 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.