חנן ואח' נ' ברקוביץ ואח'

פסק דין

1.התביעה שלפני עניינה תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי בגין סבל, הטרדה ועוגמת נפש.

2.בכתב תביעתו טען התובע כי יש לחייב הנתבע בסך של 18,000 ₪ בגין סבל, הטרדה ועוגמת נפש שעבר התובע עקב יחסו המזלזל והאטימות שגילה הנתבע כלפי התובע (נכה 100% עם רקע לבבי) ורעייתו, זוג מבוגרים. התובע טען כי הנתבע חסם את הכניסה לחניה ולכן פנה התובע למפקחת על המקרקעין בבקשה לצו עשה. התובע טען כי מאז אותה פנייה, החמיר הנתבע את יחסו כלפיו. התובע טען כי ארון החשמל והטלפון המשותפים נקבעו בכניסה של הנתבע. התובע טען כי פנה לנתבע ויידע אותו כי צריך הוא להגיע לארון החשמל עם חשמלאי, אך הנתבע לא אפשר לחשמלאי לגשת לארון לצורך תיקון וסגר את השער בפני התובע. לפיכך, נאלץ התובע להעתיק את הנתיכים לארון חשמל שמוקם בחצר ביתו. התובע טען כי בתאריכים 22.1.11 ו - 7.4.11 ארעה תקלה בטלפון, אשר בעקבותיה נשלח למחרת היום, טכנאי מחברת בזק, לתיקון התקלה, אך הנתבע לא הרשה לו לגשת לארון ולתקן בטענה שמדובר בסכסוך שכנים.

3.הנתבע הגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד בה עתר לחייב התובע בסך של 33,200 ₪. הנתבע טען כי תביעה זו של התובע היא חלק ממסכת של תביעות ותלונות שווא לגורמים שונים כגון עיריית רעננה, משטרת כפר סבא וערכאות שונות של בתי משפט, אליהן פנה התובע בניסיון למנוע מהנתבע לחנות בפתח ביתו בטענות שונות ומשונות. הנתבע טען כי בפסק דינה של המפקחת נקבע שיש לתאם עמו מראש ביקור טכנאי בחצר הנתבע. הנתבע טען כי התובע לא פנה מעולם לנתבע על מנת לתאם ביקור והנתבע אינו חייב לקבל טכנאי ללא התראה. הנתבע טען כי התובע פנה בהליכי סרק לעיריית רעננה ולמשטרת כפר סבא שכולם נדחו. בנוסף, בשנת 2011 קבעה השופטת כי במידה ותוגש בקשה נוספת עפ"י פקודת ביזיון בית המשפט יחויב התובע ב 3,000 ₪ הוצאות. הנתבע טען שמדובר במטריד סדרתי המבזבז זמנו היקר של בית המשפט תוך גרימת נזק כלכלי לנתבע.

4.בדיון שנערך לפני העיד התובע וטען כי בשלושה מקרים הנתבע לא אפשר לטכנאי בזק להיכנס לחצרו ולתקן לתובע את קו הטלפון בטענה שמדובר בסכסוך שכנים. התובע טען כי הנתבע עשה זאת על אף שידע כי מדובר באנשים מבוגרים וחולים. התובע טען כי כשחזר הנתבע מקניות, הלך אחריו והודיע לו כי עומד הוא להזמין חשמלאי. אך, הנתבע טרק לו את הדלת בפרצוף. התובע טען עוד כי פסק הדין של המפקחת, שקבע כי על הנתבע להודיע לתובע בדואר על ביקור הטכנאי, ניתן לאחר האירועים המפורטים בכתב התביעה. התובע טען כי הנתבע השתלט על מקום החניה וכי נאלץ לפנות לערכאות ולמפקחת בבקשה לצו עשה על מנת לפנותו. בנוסף, טען כי אומנם פנה למשטרה. אך, עשה זאת רק על מנת שיזהירו את הנתבע ולא יותר. וכך גם צוין בתלונתו למשטרה. בנוסף, טען כי הפסיד כספים כאשר הגיע בעבר להסכם פשרה עם הנתבע.

5.בדיון טען הנתבע כי תביעה זו הינה דוגמא אחת לארבע שנים של הליכים משפטיים, תלונות שווא בעירייה, במשטרה ואצל המפקחת, המנוהלים ע"י התובע שהוא מטריד סדרי, כנגד הנתבע ובני משפחתו. הנתבע טען כי אצל המפקחת נדון כבר עניין החשמל והטלפון ונקבע שיש צורך בתיאום מראש והתראה סבירה, ואין לצפות כי ילדה לבדה תפתח את הדלת לטכנאי שירות. הנתבע טען כי ההליכים הרבים עלו לנתבע בממון רב ועוגמת נפש. הנתבע טען שבתי המשפט עד כה לא חייבו התובע בהוצאות והוא מבקש שהפעם יקבע פיצוי הולם והתובע יפסיק בהטרדותיו.

6.דיון -

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בכתבי הטענות, סבורה אני כי דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה. ואבאר.

התובע בתביעתו עותר לחיוב הנתבע בפיצוי בגין כך שהנתבע מנע מטכנאים של חברת בזק וחברת חשמל להיכנס לחצרו, על מנת לתקן את הדרוש תיקון בארון המשותף, שהיה מוצב באותה עת בחצר הנתבע.

ברם, מעיון בפרוטוקול ובפסק הדין של המפקחת על המקרקעין מיום 4.10.11 עולה כי המקרים אותם מציין התובע נדונו כבר בפרוטרוט בפני המפקחת, שאף ביקרה במקום, ונתנה לאחר מכן פסק דין מפורט לפיו נקבע, בהסכמת הצדדים, כי עם הזמנת איש שירות, על התובע להודיע בדרך של הנחת מכתב בתיבת הדואר של הנתבע על השעה המתוכננת לביקור איש המקצוע.

לא מצאתי לנכון לשוב ולדון בעניין שכבר הובא בפני ערכאה משפטית מקבילה, לפני כשנה וחצי, וניתן במסגרתו פסק דין סופי לפיו נקבע הסדר לעניין הזמנת איש שירות והנתבע חויב בפסק הדין לשלם לתובע החזר אגרת בית משפט בסך של 616 ₪.

לאור האמור, אין מקום לשוב ולהידרש לתביעה שנדונה והוכרעה ע"י טריבונל אחר ובה נפסקו כבר הוצאות כנגד הנתבע.

7.באשר לתביעה שכנגד, לא מצאתי לקבלה במלואה, מהטעם שלא הוכח כי ההליכים הרבים שננקטו כנגד הנתבע, היו חסרי בסיס.

התובע פנה לאחר יעוץ משפטי למפקחת על מנת לקבל צו עשה ועל מנת להסדיר את היחסים עם הנתבע לאור כך שארון הטלפון והחשמל המשותפים היו מצויים בחצרו של הנתבע. הפניה להליכים משפטיים תחת לקיחת החוק לידיים, הינה הדרך הראויה, גם אם בסופו של יום, לא התקבלו במלואן טענותיו של התובע. גם העובדה כי הדו"חות לעירייה והתלונות למשטרה בוטלו, אין בה, בהעדר החלטה פוזיטיבית, כדי להעיד כי הפניות היו חסרות ממש. באשר לתביעות הקודמות שהתנהלו בין הצדדים בבית משפט השלום, הרי שבסופו של כל הליך נקבע ע"י המותב שישב בדין האם יש לחייב את התובע בגינם אם לאו. לפיכך, אין מקום להתערב בקביעות אלו, אלא במסגרת הגשת ערעור.

ברם, סבורה אני שיש מקום לחייב את התובע בגין הגשת התביעה שלפניי. שכן, במסגרת תביעה זו שהוגשה ביום 24.2.13 מעלה התובע טענות כנגד הנתבע, בגין אירועים שהתרחשו בשנת 2011, ואשר כבר נדונו והוכרעו, כמפורט לעיל, ע"י המפקחת על רישום המקרקעין.

לפיכך, סבורה אני כי דין התביעה להידחות ויש לחייב התובע בהוצאותיה.

8.סוף דבר: התביעה נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. קרי, רק ביחס לחיוב התובע בהוצאות בגין התביעה שלפני.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישא התובע בהוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: