חניתה כשדי נ' עירית רעננה

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית לסך 63,480 ₪ אשר הוגשה מטעם התובעת, תושבת העיר רעננה, כנגד עירית רעננה. במקור הוגשה התביעה גם כנגד פקח העיריה אריה יואב מילר (להלן: "הפקח") ואולם במהלך הישיבה המקדמית ובהסכמת הצדדים נמחקה התביעה כנגדו.

כתבי הטענות

2.בכתב התביעה נטען בתמצית כדלקמן:

א.בתאריך 11/1/12 נטל הפקח את פרטי זהותו של בן זוגה של התובעת, מאחר שלטענתו הלה לא אסף את צואת כלבו.

ב.למרות זאת ומטעמיה הגישה הנתבעת כתב אישום כנגד התובעת, שבו טענה כי התובעת היא זו שהשאירה צואת כלב ברשות הרבים מבלי לאסוף אותה.

ג.על מנת להתגונן מפני טענות הדו"ח שכרה התובעת את שירותיו של עו"ד בעלות של 3,480 ₪.

ד.בתאריך 15/3/12 התקיים דיון הקראה בבית המשפט לעניינים מקומיים, שבמהלכו כפרה התובעת (הנאשמת) בהאשמת הנתבעת (המאשימה). בתאריך 17/5/12 התקיים דיון הוכחות.

ה.במהלך הדיון טענה ב"כ התובעת, עו"ד מיכל סער, טענות עובדתיות ביודעה שאינן נכונות ולפיהן בעלה של התובעת סירב להזדהות ורק מסר את שם משפחתו. מאידך העיד הפקח כי הבעל מסר את פרטיו המלאים.

ו.עם תום פרשת ההוכחות טען ב"כ התובעת כי אין להשיב לאשמה ובית המשפט קיבל את הטענה ובפסק דין חמור מתח ביקורת חריפה על הנתבעת. לבקשת ב"כ התובעת הטיל בית המשפט הוצאות על הנתבעת בסך של 1,000 ₪. הוצאות אלה נגבו רק לאחר נקיטת הליכי גבייה בהוצאה לפועל.

ז.בנסיבות העניין יש לחייב את הנתבעת מכוח עוולות הנגישה והרשלנות בנזיקין.

ח.נזקי התובעת מסתכמים בסך של 63,480 ₪ וכוללים את עלות שכר טרחתו של ב"כ התובעת בהליך הפלילי, בזבוז זמן והפסד ימי עבודה בסך של 10,000 ₪ ועגמת נפש בסך של 50,000 ₪.

3.בכתב ההגנה טענה הנתבעת בתמצית כדלקמן:

א.התובעת היא בעלים של כלב. בעלה יעקב כשדי טייל עמו ביום 17/1/12 והפקח הבחין כי לא אסף את צואת הכלב בניגוד להוראות חוקי העזר של הנתבעת.

ב.הפקח ביקש את פרטיו של מר כשדי ונמסרו לו שם המשפחה והכתובת. כאשר הגיע הפקח למחלקה הווטרינרית מצא כי הבעלים של הכלב לפי הכתובת שנמסרה היא התובעת. הפקח מילא מתוך טעות את הדו"ח על שמה של התובעת.

ג.התובעת ובעלה לא פנו מראש אל הנתבעת כדי להעמידה על טעותה, אלא שהתובעת ביקשה להישפט. כל ניסיונות התובעת העירונית לשוחח עם התובעת במעמד דיון ההקראה עלו בתוהו. התובעת כפרה בדיון באישום וטענה לאליבי. רק בדיון ההוכחות הוברר לב"כ הנתבעת כי מי שטייל בפועל עם הכלב הוא הבעל, שאז הועלתה הטענה שיש מקום להמשיך בהליכים כנגד התובעת בשל הפרשנות המשפטית למונחים "בעלות והחזקת כלב".

ד.בית המשפט לעניינים מקומיים לא קיבל בפסק דינו את פרשנותה של הנתבעת ופסק כי לא היה מקום לשלוח את ברירת הקנס על שם התובעת על אף בעלותה על הכלב, אלא על שם בעלה.

ה.בדיון טען ב"כ התובעת ארוכות כי יש לחייב את הנתבעת בהוצאות ובית המשפט לעניינים מקומיים חייב את הנתבעת בהוצאות בסך של 1,000 ₪, שזהו סכום גבוה ביחס להליכים מסוג זה.

ו.התביעה היא עבור כפל הוצאות וכל כולה ניסיון ציני לסחוט כספי ציבור בעילת שווא.

ז.הנתבעת מפנה לפרשה קודמת שבה התנהלה התובעת מול עיריית רמת השרון בגין עבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים. באותו עניין זוכתה התובעת בבית המשפט לעניינים מקומיים בהיעדר התייצבותו של הפקח ואולם לא נקבעו לה הוצאות ועל כן ניהלה שתי תובענות אזרחיות כנגד העירייה בגין הוצאותיה, אשר נדחו לבסוף בפסק דין מנומק של בית משפט השלום בהרצליה.