חנימוב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. עניינה של תביעה זו בהחלטת הנתבע לדחות, תחילה במלואה ולימים באופן חלקי, את תביעת התובעת לגמלת שמירת הריון.

רקע עובדתי הצריך לעניין

2. התובעת היא ילידת 1981. ביום הגשת התביעה הייתה התובעת אם לארבעה ילדים שאת כולם ילדה בניתוח קיסרי.

3. מאז יום 10.4.2004 עובדת התובעת ברשת "שופרסל", שם היא ממלאת תפקידים של סדרנית, קופאית ועובדת מאפייה. מתוקף תפקידה נדרשת התובעת לעמוד ולשבת פרקי זמן ממושכים וכן להרים ולהזיז משאות במשקלים משתנים.

4. במהלך הריונה הרביעי של התובעת, הוא ההריון נשוא הליך זה, סבלה התובעת מכאבי גב ומכאבי בטן שבגינם יעץ לה הרופא שטיפל בה, ד"ר ולדימיר פלוטקין (להלן: ד"ר פלוטקין), ביום 30.5.2011 להפסיק את עבודתה ולהימצא בשמירת הריון עד למועד הלידה.

5. ביום 30.8.2011 הגישה התובעת למוסד תביעה לשמירת הריון לתקופה שמיום 30.5.2011 ועד ליום הלידה. ד"ר פלוטקין חיווה דעתו באשר לצורך של התובעת בשמירת הריון בטופס מטעם ביטוח לאומי המיועד לכך, ובהמשך אף חזר והבהיר את העניין לבקשת רופא המוסד.

6. ביום 25.9.2011 דחה המוסד את תביעת התובעת מן הטעם "שלא אושרה על ידי רופא המוסד בהתאם לסעיף 58 לחוק ולתקנה 5(ב) ו – (ג)". על החלטת המוסד בעניין זה נסב ההליך שלפניי.

7. לשם שלמות התמונה אציין שהתובעת ילדה במזל טוב ביום 8.11.2011 בניתוח קיסרי.

ההליכים בבית הדין – מינוי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין

8. לאחר הגשת תצהיר עדותה הראשי של התובעת באו הצדדים לכלל הסכמה על מינויו של מומחה רפואי מטעם בית הדין לצורך מתן חוות דעת בשאלה הרפואית שבמחלוקת. המומחה שמונה, ד"ר יוסף ארודי (להלן: המומחה), התבקש להשיב לשאלה הבאה:

"האם היעדרותה של התובעת מהעבודה בתקופה שמיום 30.5.2011 ועד יום 8.11.2011 התחייבה בשל אחד מאלה:

[א] מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב;

[ב] סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה הרה, או מסכנים את עוברה לפי אישור רפואי בכתב".

9. בחוות הדעת שכתב פירט המומחה את הרשומות הרפואיות שעמדו בפניו וסיכם את המידע הרפואי הכללי אודות כאבי גב בהריון. בהתייחסו למצב הראשון, השיב המומחה כך:

"כאמור, הגורמים והסיבות לכאבי גב בהריון הנם שונים ומרובים וגם המעקב והטיפול מהווים בעיה גדולה. לגבי הרישא – כאבי גב תחתון בהריון יכול לנבוע מההריון או להחמיר עקב ההריון אך בסיפא הכאב אינו מסכן לא את האישה ולא את עוברה. כל זאת פרט למקרים קיצוניים כאשר הכאבים מבטאים בעיות חמורות כגון גידולים בעמוד שדרה, קריסת חוליות, איבוד שליטה על סוגרים, הפרעות נוירולגיות מתקדמות וכד'. במצבים הללו יש סכנה לכל אדם ובכללם גם לאישה ההרה שדורשים התערבות".

בהתייחסו למצב השני השיב המומחה כי ההמלצה הרפואית המתאימה בעניינה של התובעת הייתה צריכה להיות שינוי מתכונת העבודה, בין בדרך של קיצור שעות העבודה, בין בדרך של מציאת מטלות קלות או משימות שניתן לבצע בישיבה. המומחה ציין שבמקומות עבודה אחרים נהוג כי משבוע 20 של ההריון מפחיתים את עומס העבודה מהאישה ההרה וכך היה צריך לפעול גם בעניינה של התובעת. המומחה הוסיף כי רק אם המעסיק לא נענה להוראה הרפואית להקל את עומס העבודה, הרופא המטפל נותן המלצה לשמירת הריון בצירוף מכתב מהמעסיק שבו מצוינת העובדה שלא ניתן להקל על העובדת את עומס העבודה. בין היתר, קבע המומחה כך:

"...אין ספק שהעבודה המצוינת במקרה דנן שכרוכה במאמץ גופני הכולל הרמת משאות ועמידה ממושכת וכד' תחמיר את כאבי הגב עד כדי שלא ניתן לבצעה כיאות.

...

אסכם ואומר הפתרון לעומס העבודה האמור היה יכול להסתכם בהקלות במקום העבודה והאישה הייתה אמורה להמשיך בה אך ללא מאמצים אחרי שבוע 20 להריון".