חנונה נ' איגוד הכדוריד נס ציונה

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורין, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה וכן, פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורין.

2.העובדות הרלוונטיות בתיק זה

א.התובע עבד כפיזיותרפיסט בקבוצת כדוריד בוגרים בעיר נס ציונה מיום 1/9/05 ועד לחודש נובמבר 2010.

ב.הנתבע הנו איגוד הכדוריד בעיר נס ציונה.

ג.התובע קיבל שכר עבודה מהנתבע באמצעות תלושי שכר.

ד.התובע יזם את סיום היחסים בינו לבין הנתבע.

3.התובע טען, כי בינו לבין הנתבע התקיימו יחסי עובד ומעביד. כי עבד בנתבעת בתפקיד פיזיותרפיסט, כי השתלב בעבודת הנתבעת וכי כל הסממנים בקשר שבין הצדדים מעידים על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים.

הנתבע טען, כי התובע התקשר עמו לצורך מתן שירותים באופן עצמאי. התובע עבד כפיזיותרפיסט במקומות אחרים, באופן פרטי, לא היה פיקוח על עבודתו ומתכונת ההתקשרות בין הצדדים משך כל התקופה מעידה על התקשרות של נותן שירותים ולא על מתכנת של יחסי עבודה.

4.שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים:

על מנת להכריע בסוגיה השנויה במחלוקת בתיק זה יש להיזקק למהות היחסים בפועל אשר שררה בין הצדדים. נקבע לא אחת והדברים ידועים, כי קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים היא מסקנה הנגזרת ממערכת עובדות, ונבדקת מבחינה מהותית ולא על פי המוסכם בין הצדדים או הכינוי שנתנו למערכת היחסים ביניהם.

הנטל להוכיח כי אומנם מתקיימים יחסי עובד ומעביד ביו הצדדים מוטל על התובע.

 המבחן העיקרי לבחינת מערכת היחסים שבין הצדדים הוא המבחן המעורב, כאשר המבחן המרכזי בו הוא "מבחן ההשתלבות". למבחן זה שני פנים: הפן החיובי – האם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של "המפעל" ולפיכך אין הוא גורם חיצוני לו והפן השלילי – האם האדם בו מדובר הינו בעל עסק עצמאי משלו.

 במסגרת בחינת הפן השלילי של המבחן, נבחנת השאלה האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני.

כפי שנקבע בפסיקה אף קיימים מבחני עזר נוספים, דוגמת כפיפות (ישירה או ארגונית), הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, דרך ניכוי המיסים, אופן הדיווח לרשויות השלטון, האם קיימת בלעדיות למעסיק בפרק הזמן המוקדש לעבודה, האם קיימת מסגרת שעות קבועה וכיו"ב – כאשר אף אחד ממבחני העזר אינו מכריע כשלעצמו, אלא החשיבות הנה לתמונה בכללותה , כך שההכרעה אם במקרה מסוים התקיימו יחסי עובד-מעביד בין שניים תעשה על פי משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים ועל פי שיקולי מדיניות.

5.לגופו של עניין:

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו קובעים, כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. שוכנענו, כי התובע השתלב בעבודתו בנתבע ועבד בתפקיד מרכזי במסגרת הנתבע.

התובע עבד כפיזיותרפיסט בקבוצת הבוגרים של הנתבע. במסגרת תפקידו היה התובע מכין את השחקנים לאימונים, בודק כשירות רפואית ומשקם פציעות של שחקני הקבוצה.

הקבוצה הייתה משחקת פעם בשבוע ומתאמנת 4 פעמים בשבוע. התובע נדרש לעבוד בזמן האימונים והמשחק כ – 3 שעות לערך כך שלמעשה התובע עבד בהיקף של כ – 15 שעות שבועיות – 33% משרה בפועל. התובע עבד לפי שעות שנקבעו על ידי המעביד ובהתאם למועד האימונים והמשחקים.

אין חולק, כי על פי חוק הספורט העמותה הייתה מחויבת להעסיק פיזיותרפיסט ועל כן, עבודתו הייתה הכרחית. מהראיות שהובאו בפנינו שוכנענו, כי התובע הגיע למרבית המשחקים והאימונים והיה מבצע את תפקידו באופן אישי.