חנה רחל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי השולל את זכאותה לקצבת זקנה, בהתאם לסעיף 246 לחוק, עקב אי צבירת תקופת אכשרה.

2.על פי כתבי הטענות, אלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א.התובעת ילידת אוקטובר 1950.

ב.התובעת הגיעה לגיל 18 בחודש אוקטובר 1958.

ג.התובעת החלה לעבוד לפני שהגיעה לגיל 18.

ד.הנתבע לא החשיב את התקופות שעבדה לפני גיל 18 ולכן קבע שלא צברה את תקופת האכשרה הקבועה בחוק.

3.בישיבת 29/9/13 בפנינו, טענה התובעת כי בתקופה לפני שהגיעה לגיל 18, עבדה בעיריית לוד, קיבלה תלושי שכר מידי חודש ושולמו עבורה סכומים למוסד לביטוח לאומי.

עוד טענה כי במשך השנים עמדה בקשר עם המל"ל ונאמר לה שצברה את התקופה המזכה.

התובעת מפנה להוראות חוק הביטוח הלאומי לפני התיקון בעניין תקופת אכשרה מזכה בקצבת זקנה.

4.לאחר שעיינו בטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

5.הזכאות לקצבת זקנה מוסדרת בסימן ג' לחוק הביטוח הלאומי.

תשלום קצבת זקנה מותנה בגיל המבוטח וכן בצבירת תקופת אכשרה.

לגבי תקופת האכשרה הנדרשת לתשלום הקצבה, נקבע בסעיף 246 לחוק כדלקמן:

"246.(א)תקופת האכשרה המזכה לקצבת זקנה היא אחת מאלה:

(1) 60 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, שבהם היה אדם מבוטח תוך עשר השנים האחרונות שקדמו לגיל המזכה אותו בקצבת הזקנה;

(2)144 חודשים שבהם היה אדם מבוטח, בין שתקופה זו רצופה ובין שאינה רצופה;

(3)לא פחות מ- 60 חודשים, אף אם אינם רצופים, שבהםהיה אדם עובד מבוטח או עובדת מבוטחת, ובלבד שמספר חודשם אלה אינו פחות ממספר החודשים שבהם התקיימו ההוראות שלהלן:

(א)הוא לא היה מבוטח מחמת שחדל להיות תושב ישראל;

(ב)הוא לא היה עובד מבוטח או עובדת מבוטחת".