חן נ' מ.י. לשכת תביעות חיפה-משטרת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו והחלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתנו (פסק הדין ניתן ביום 12.3.09 וההחלטה ניתנה ביום 2.10.09) ע"י כב' השופט ש. בנג'ו בתיק ת"ד 31037/07.

המערער הובא לדין בגין העבירות הבאות: סטיה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ביחד עם סעיף 38(2) לפקודה; התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות ונהיגה במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך, עבירה על תקנה 51 לתקנות.

מעובדות כתב האישום עולה כי המערער נהג ביום 24.7.07, סמוך לשעה 03.00, ברכב פרטי בדרך רבין בקרית אתא והתקרב לצומת עם רח' חנקין. עקב מהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך, איבד המערער שליטה על רכבו, בעקומה סטה שמאלה, עלה על המדרכה ונעצר. כתוצאה מהתאונה נפגע המערער ונוסע נוסף שהיה יחד איתו ברכבו, שגם הוא ניזוק.

לישיבה הראשונה התייצב המערער וכפר בעובדות כתב האישום. עקב זאת נקבע מועד לשמיעת ראיות. לישיבה שנקבעה ליום 12.3.09 התייצבו שלושה עדים מטעם המשיבה, אך המערער נעדר מהדיון.

בית משפט קמא הרשיע את המערער בהיעדרו, שמע את טענות ב"כ המשיבה ולאחר שבחן את העבירות בהן הורשע המערער וגיליון הרשעותיו (ת/1) גזר עליו את העונשים הבאים:

פסילה בפועל מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים; פסילה על תנאי של 4 חודשים מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים; קנס כספי בסך 3,000 ₪.

בעקבות מתן הכרעת הדין וגזר הדין הגיש המערער מספר בקשות לביטול פסה"ד שניתן בהיעדר (אחת ביום 20.4.09, שנדחתה ביום 26.4.09 ע"י בימ"ש קמא הואיל ואינה עומדת בתנאים הקבועים בדיון).

בקשה קודמת שהוגשה ביום 25.3.09 (כך עולה מעיון בתיק בימ"ש קמא), ובקשה נופסת הוגשה ביום 4.8.09, שגם היא נדחתה ביום 16.8.09 כשבימ"ש קמא קובע:

"הבקשה נדחית. הוגשה בקשה זהה ביום 20.4.09 אשר נדחתה בהחלטה מיום 26.4.09. בימ"ש זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו ואין בנימוקי הבקשה כדי לשנות מהחלטה שניתנה כאמור".

המערער שב והגיש בקשה נוספת ביום 1.10.09, שנידונה ע"י בימ"ש קמא, לאחר שהמערער הפקיד את רישיונו באותו יום. הבקשה נדחתה ע"י בימ"ש קמא בהחלטתו מיום 2.10.09. בהחלטה זו הביא בימ"ש קמא את בקשות המערער הרבות לביטול פסה"ד ודן בה לגופה.

בימ"ש קמא ציין כי המערער התייצב לישיבת ההקראה, כפר באחריות לאירוע התאונה שהתרחשה, לטענתו, עקב כשל מכאני ברכב, טענה שזיכרה לא בא בבקשותיו לביטול פסה"ד שניתן בהיעדר. בימ"ש קמא הנחה את עצמו עפ"י פסיקה עניפה של ביהמ"ש העליון, במקרים דומים, ודחה את הבקשה משום שאין בה כל נימוק המראה היעדרות מהדיון מסיבה מוצדקת, ולא מצא שקיים חשש לעיוות דין.

עוד ציין בימ"ש קמא כי פסה"ד הומצא למערער בסמוך למועד בו ניתן. חרף זאת המשיך המערער להחזיק ברישיון הנהיגה והפקידו רק לאחר שבימ"ש קמא קבע כי בטרם ידון בבקשת המערער לביטול פסה"ד שניתן בהיעדר וכתנאי לכך, עליו להפקיד את רישיונו.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי המערער לא הציג ולו ראשית ראיה לשם הוכחת טענתו לכשל ברכב. נהפוך הוא, המערער טען בבקשותיו כי הוא עובד בחלוקת משלוחים – על קטנוע – ומתפרנס מעבודה זו, שדורשת רישיון נהיגה.

עוד טען המערער בבקשה לביטול פסק הדין, שהבנק לא יעמיד לרשותו אשראי בגובה הקנס, לכן יתקשה בתשלומו.

ב"כ המערער חזר על טענותיו שבהודעת הערעור ופנה לליבו של בימ"ש.

ב"כ המערער הוסיף והעלה טענה חדשה, שלא הועלתה בפני בית משפט קמא, ביחס להיעדרות המערער מהדיון, ותלה זאת בשירותו הצבאי. טענה זו לא נטענה קודם לכן ואף לא הונח לה כל בסיס ותשתית עובדתית, גם בשלב זה של ההליך. כך שאין לתת לה כל משקל בהיותה טענה בעלמא.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור הואיל ואין בפיו של המערער כל טענה ממשית.

כאמור, בית משפט קמא בחן את בקשותיו של המערער עפ"י ההלכות המחייבות בסוגיה זו, ובצדק דחה אותן.

לא מצאתי בטענותיו של המערער כל בסיס עובדתי ומשפטי שיהיה בו כדי להיעתר לערעור.