חן נ' עיריית עפולה

פסק דין

1.העותר, הינו בעליו של נכס המצוי בתחום השיפוט של עיריית עפולה והשוכן ברח' הכשרת היישוב 8 בעפולה, ידוע כחלקה 25 בגוש 16692, (להלן: "הנכס").

2.ביום 01/06/00 הגיש העותר עתירה זו, בה הוא עותר ליתן צו שלפיו, המשיבה, עיריית עפולה, (להלן: "המשיבה" או "העירייה"), איננה רשאית לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לשם גביית חובות מים וארנונה בגין הנכס, אשר לפי ספרי העיירה, יתרתם הינה 158,724 ₪ נכון ליום 30/05/10.

3.העותר מבקש בנוסף, כי יינתן צו המורה לעירייה למחוק את החוב מספריה ולהשיב לו סך של 30,000 ₪ שגבתה ממנו בהליך גבייה מנהלי ביום 20/10/09.

4.יתרת החוב הרשומה בספרי העירייה, כך לטענת העותר, כולה מתייחסת לשנים 1987-1994, לפיכך, מנועה העירייה לפעול לגבייתה בדרך מנהלית מחמת התיישנות החוב. לעתירה צירף העותר תדפיסי חשבון, שלעמדתו, מלמדים כי החוב הנדרש מתייחס כולו לשנים אלו.

5.המשיבה טענה בתגובה, כי דין העתירה להדחות מפאת שיהוי ניכר בהגשתה, חוסר תום לב הבא לידי ביטוי בהסתרת עובדות מהותיות וכן לגופו של עניין. המשיבה טענה בנוסף, כי דרישת העותר להורות על השבת כספים שניגבו ממנו בהליכי הגביה המנהליים איננה בסמכותו של בית משפט זה ודינה להידחות ולו מסיבה זו.

6.בכתב התשובה פירטה המשיבה את הליכי הגבייה שביצעה לאורך השנים לשם גביית חובו של העותר, וצרפה תיעוד של חלק מן הפעולות שנעשו החל מתאריך 08/02/2000 ואילך.

7.במהלך הדיון בעתירה, הוברר כי הצדדים חלוקים בשאלה העובדתית, האם החוב שלשם גבייתו ננקטים הליכי הגביה, נוצר כולו בשנים 1987-1994 כנטען בעתירה או שחלקו התגבש בשנים מאוחרות יותר. כל צד תמך טענתו במסמכים, המעידים, לעמדתו, על השנים הרלוונטיות, בהן התגבש החוב.

טענת התיישנות כנגד הליכי גבייה מנהליים:

8.בפסק הדין שניתן ברע"א 187/05 נעמה נסיר נ. עיריית נצרת, (להלן: "הלכת נסייר") נפסק כי נישום, שהרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מנהלי רשאי להתגונן בטענה כי המס התיישן, גם אם הוא תוקף את הדרישה במסגרת הליך אזרחי שהוא יוזם, ולא כ"טענת הגנה" מפני תביעה שהוגשה כנגדו.

9.פסק הדין ניתן במסגרת הליך אזרחי, בעקבות תביעה שהגיש הנישום למתן פסק דין הצהרתי אשר ימנע המשך הליכי הגביה נגדו. בפסק הדין התייחס בית המשפט העליון, בין היתר, לדיני ההתיישנות האזרחיים ולייחס בינם לבין דיני השיהוי המנהליים, לאור העובדה שבינתיים הועברה הסמכות לדון בטענות כנגד גביית חוב ארנונה בדרך מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים והנושא משלב בחובו היבטים של הדין האזרחי והדין המנהלי.

10.פסק הדין שניתן בעע"מ 10372/08 עיריית בת ים נ' שמואל אדוט ז"ל, עוסק בטענות אותן ניתן להעלות במסגרת עתירה מנהלית כנגד פעולות הרשות. בפסק הדין דחה בית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב (כב' השופט ד. רוזן), אשר קיבל את העתירה והורה על הפסקת הליכי הגבייה, בנימוק שנקיטת ההליכים לאחר שנים רבות איננה סבירה. בית המשפט לעניינים מנהליים סבר באותו עניין, כי לא ניתן להעלות טענת התיישנות כלפי הליכי הגבייה המנהליים ובקביעה זו התערב בית המשפט העליון, בהסתמך על הלכת נסייר, וקבע כי ניתן במסגרת עתירה מנהלית לטעון טענת התיישנות כנגד הליכי הגבייה המנהליים.

11.המשיבה בסיכומיה איננה חולקת על כך שחלק מיתרת החוב הרשומה בספריה נוצר לפני חודש פברואר 1993 ולכן חלה עליו התיישנות. המשיבה ערכה חישוב יתרת החוב, לאחר הפחתת החוב שהתיישן, ולעמדתה עומדת היתרה על סך של 64,277.91 ₪, לאחר קיזוז הסכום של 30,000 ₪ שנגבה באמצעות העיקול.

תקופת ההתיישנות:

12.הליך הגבייה המנהלי נפתח בהפניית דרישה לנישום לשלם את חובו (ראה סעיף 4 לפקודת המסים (גבייה), סעיף 306 לפקודת העריות ורע"א 187/05, נסייר דלעיל.

13.בהתחשב בטענת ההתיישנות, הליכי גבייה, הנפתחים בדרך של דרישה לנישום, יכולים להתייחס לחובות שהתגבשו לכל המאוחר בשבע השנים שקדמו לדרישה.

14.על פי כתב התשובה שהגישה המשיבה והמסמכים שצורפו לו, ננקטו נגד העותר פעולות לשם גבייה בדרך מנהלית, וזאת בניגוד לטענתו הסתמית של העותר (בסעיף 7 לעתירה ובסיכומיו), כי לא נשלחו לו לאורך השנים התראות ולא ננקטו כנגדו הליכים באופן שגרם לו להבין כי המשיבה זנחה את דרישתה לתשלום החוב.

15.על פי כתב התשובה ומצורפיו, ננקטו נגד העותר הפעולות הבאות:

א.ביום 08/02/00 נשלחה לעותר דרישת תשלום טרם נקיטת הליכי גבייה מנהליים וניתוק המים. ההתראה הודבקה על דלת הבית.

ב.ביום 29/02/00 הוצאה לעותר התראה אחרונה לפני ניתוק מים. בהתראה פורט החוב בגין ביוב ומים (בסך 1,151.90 ₪), וכן החוב הכולל בגין הנכס בסך 63,508.30 ₪. ההתראה נמסרה ביום 02/04/00.