חן נ' כהן ואח'

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזק שנגרם לרכבו בתאונת דרכים.

טענות התובע

התובע טוען כי ביום 17.10.08 נהגה ברכבו בת זוגו, גב' קרן קופילביץ', כאשר הנתבע החנה את רכבו בתוך נתיב נסיעתה לצד מכוניות חונות ולמעשה חנה בחניה "כפולה". הגב' קופילביץ' ביקשה לעקוף את רכב הנתבע ובהיותה במקביל אליו, נפתחה הדלת השמאלית אחורית של רכבו ופגעה ברכבו של התובע.

התובע טוען כי הנתבעים הודו באחריותם לתאונה אולם שילמו לתובע פיצוי בסך 4,400 ₪ בלבד וזאת כאשר סכום התביעה הינו 13,160 ₪.

טענות הנתבעים

הנתבעת 2, היא חב' הביטוח טוענת כי רכבו של התובע נבדק על ידי שמאי מטעמה אשר קבע את גובה הנזק ובהתאם לחוות דעתו, פוצה התובע. יתרת התביעה, לטענת הנתבעת, מופרזת.

דיון

בדיון ביום 23.11.09 הודיעה נציגת הנתבעת 2 כי "אין מחלוקת לגבי האחריות." עמ' 1, שורה 12), לפיכך, נסב הדיון על שאלת גובה הנזק בלבד. במהלך הדיון העידו שמאים מטעם התובע ומטעם הנתבעים וכן העיד התובע בעצמו. דבריו של השמאי מטעם התובע, מר משה בוקובזה, אשר העיד בפתח הדיון, נרשמו, בטעות, מבלי לציין כי אלו דבריו. עדותו מתחילה בעמ' 1 שורה 12 ואילך.

טענותיו של התובע הינן במספר היבטים ואדון בהם, אחד אחד.

החלפת דלת הרכב בדלת מקורית:

מר בוקובזה, מסר כי היתה בעיה להשיג דלת משומשת באותו זמן. לדבריו, לא בירר זאת באופן אישי, אך זכור לי כי כך נאמר לו על ידי המוסך וממילא התובע התנגד להחלפת הדלת במשומשת ולכן אישר לו דלת מקורית. מר מוטי כהן, השמאי מטעם הנתבעת 2, אשר בדק את רכבו של התובע, קבע כי יש להחליף את דלת הרכב לדלת משומשת. לדבריו, הנחיה זו מבוססת על תקנה 10 לתקנות הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (ניהול יומן ורישום בו, דיווח על גניבת חלק והגבלת השימוש בחלקי רכב), תשס"ז- 2007 אשר קובעת:

"לא יתקין אדם חלק משומש ברכב שניזוק וטרם חלפו שנתיים ממועד רישומו ברישיון רכב."

התקנות קובעות במפורש תקופה של שנתיים. לא שנתיים וחצי ואף לא שנתיים ושבוע. מבלי להיכנס לשאלת הרציונל שמאחורי קביעה זו, הרי שקביעה זו הינה חד משמעית ואינה נתונה לפרשנות. כך הוגדר קו הגבול על ידי מתקין התקנות. כפי שטוען התובע "אנו מטפלים ברכב שנכון למועד התאונה הוא היה בן שנתיים ושבוע" (עמ' 3, שורה 4) ומכאן שעל פי הוראות התקנה ניתן להתקין בו דלת חלופית. המסקנה הינה כי בעניין זה יכולה היתה הנתבעת 2 לעמוד על סירובה להתקנת דלת חדשה. הפער במחירה של דלת חדשה לעומת דלת ישנה עומד על סך של 819 ₪ לפני מע"מ.

מעבר לצורך, אעיר כי לא הוכח כי נעשה נסיון, שלא צלח, לאיתור דלת משומשת. מר בוקובזה טען כך, אולם הוא הודה כי כלל לא היה מעורב בנסיונות לאיתור דלת חלופית וכי הדבר נעשה על ידי אנשי המוסך אשר לא מסרו עדות.

ירידת ערך:

מר בוקובזה אישר לתובע ירידת ערך בשיעור של 3%. הנתבעת אישרה ירידת ערך בשיעור של 2% בלבד, אולם עיון בהודעת הנתבעת לתובע בדבר הפיצוי המשולם לו, מראה כי כלל לא שולם לתובע הפיצוי בגין ירידת הערך אשר אושר על ידי השמאי מר מוטי כהן. אמנם, מר כהן קבע בחוות דעתו כי שיעור ירידת הערך הוא 2%, אולם בעדותו מסר כי הוא מסכים שבנסיבות הנדונות, ניתן לקבוע גם ירידת ערך של 3%, כפי שקבע מר בוקובזה.

לאור האמור, אני קובעת כי ירידת הערך של רכב התובע עומדת על שיעור של 3%, כלומר סך של 2,700 ₪.

פסי הקישוט שעל הדלתות:

מר בוקובזה הסביר כי פסי הקישוט הודבקו בצורה לא יפה ולכן אישר להחליפם. גם מר כהן הסכים כי פסי הקישוט טעונים החלפה "אני טוען שצריך להחזיר את הרכב לתיקון ולהחליף את הפסים" (עמ' 6, שורה 30).