חן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 9.10.12 (להלן ובהתאמה – החוק; הוועדה).

2.הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו של המערער לגבי כתף וברך ימין ובין התאונה בה נפגע ביום 23.10.11 ואף לא נמצאו ממצאים המקנים נכות באיברים אלה.

3.לטענת המערער, הוועדה חרגה מסמכותה עת קבעה עובדתית כי אינה מקבלת את תיאור התאונה מפי המערער. לשיטתו של המערער, רק לפקיד התביעות נתונה הסמכות לקבוע קביעות עובדתיות ביחס לתאונה. עוד נטען כי לא היה מקום לשלול את הקשר הסיבתי שעה שהמערער ציין פגיעה ביד ימין וברך ימין בטופס התביעה שהוא הגיש (מע/1). בנוסף, קביעת הוועדה כי התיעוד הראשון לגבי הפגיעה בברך הוא מיום 7.2.12 אינה מתיישבת עם תיעוד רפואי מיום 8.12.11 (מע/4). גם לא היה מצב קודם בברך או בכתף והוועדה לא הצביעה על תאונה אחרת שיכלה לגרום לתלונות. על כן היה על הוועדה לקבוע קשר סיבתי.

4.לטענת המשיב, אין כל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה התכנסה בעקבות ערר בנושא שלילת קשר סיבתי בין הפגיעה שהוכרה ובין ברך ימין וכתף ימין. לוועדה נתונה הסכמות להכיר באיברים נוספים שנפגעו בתאונה. הוועדה בדקה את המערער, התייחסה לממצאי בדיקתUS ומיפוי עצמות. החלטת הוועדה, אשר הגיעה למסקנה כי אין קשר סיבתי, מנומקת היטב ומעוגנת בחומר הרפואי שעמד בפניה. בנוסף, ההחלטה אינה מבוססת על ההבדל בין תיאור התאונה שנמסר ובין התיאור המופיע באנמנזה. מדובר בהחלטה רפואית הנסמכת על התיעוד הרפואי והממצאים בבדיקות ההדמיה.

5.בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, המשיב הסכים כי המסמך הרפואי מע/4 יובא בפני הוועדה על מנת שתשקול מחדש את עמדתה בנושא הקשר הסיבתי. זאת בשל כך שהוועדה רשמה שהאזכור הראשון המתייחס לברך הוא מיום 7.2.12, כך שנראה כי המסמך מע/4 לא עמד בפני הוועדה.

6.לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן בחומר הנוסף אליו הצדדים הפנו, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, למעט בנושא לגביו המשיב נתן את הסכמתו. להלן הנימוקים למסקנה זו:

א.בנושא סמכות הוועדה הרפואית לקבוע קשר סיבתי בין פגימה ובין פגיעה בעבודה, נפסק אך לאחרונה כך (עב"ל (ארצי) 23990-04-12 חנצ'ס – המוסד לביטוח לאומי, 26.5.13):

"על פי ההלכה, הוועדה הרפואית היתה מוסמכת לדון בפגימות להן טען המערער בפניה, גם אם הן לא הוכרו בהחלטת פקיד התביעות, וכל עוד לא נדחו במפורש על ידו."

אין חולק כי במכתב ההכרה נרשם שהפגימה שהוכרה כתוצאה מהתאונה היא קרסול שמאל (פרוטוקול דיון מיום 29.5.13, עמוד 4, שורה 10). משכך ומאחר שהפגימות בכתף ימין ובברך ימין לא נדחו במפורש על ידי פקיד התביעות, לא היתה מניעה שטענות המערער בנושא יועלו בפני הוועדה הרפואית והיא זו שתבחן אותן.

ב.על פי ההלכה הפסוקה, סמכותו של בית הדין בערעור על החלטת ועדה רפואית, מוגבלת לבחינת טעויות משפטיות שנפלו בהחלטת הוועדה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

ג.הוועדה שמעה את טענות המערער ובא כוחו ובדקה את המערער. בנוסף, הוועדה עיינה בממצאי בדיקתUS ומיפוי עצמות שהובאו בפניה. כמו כן הוועדה עיינה בתעודת חדר מיון מיום התאונה ובתיעוד רפואי שלאחר התאונה. בסעיף 23 לפרוטוקול הוועדה (סיכום ומסקנות) נרשמו הדברים הבאים:

"לציין שביום התאונה בבדיקת חדר מיון 23.10.11 אין ציון של נפילה, אלא מדובר בסיבוב קרסול שמאל בעליה במדרגות, המילה נפילה לא מופיע ולא בהמשך.

במיון מתוארת חבלה סיבובית בקרסול שמאל בלבד.

גם ב 3.11.11 בבדיקה רפואית בביקורו מוזכר רק נושא הקרסול, ב 6.11.11 גם כן.

האזכור הראשון המתייחס לברך ולכתף ב – 7.2.12 בלבד

CT ברכיים היה תקין.

הוועדה בדיעה שה... היה נפגע בכתפו הימנית והיה נגרם לו נקרע החלקי בגידSS הרי שמדובר בממצא חריף ביותר המופיע מיד ואילו ניתן להתעלם ממנו

זאת ועוד לציין שבמיפוי העצמות שבוצע לאחר התאונה אין עדות לריכוז בכתף ימין וברכיים.

מבחינת הברכיים הועדה בבדיקה הקלינית לא התרשמה לכל ממצא קלינית וללא כל חסר תפקודי