חן נ' ארגמן

פסק דין

בתאריך 27.12.2010 הותקף כלבה של התובעת על ידי כלבם של הנתבעים ולאחר זמן קצר מצא את מותו.

התובעת טוענת כי חזרה מקניות, פתחה את שער ביתה וכלבה יצא לקבל את פניה. התובעת השאירה את שער ביתה פתוח, הכלב יצא את החצר ואז ארע הארוע. כנטען על ידי התובעת, אחד מכלבי הנתבעים עמו טיילה הנתבעת ברחוב כשהוא קשור, התנפל על כלבה של התובעת אחז בו בפיו, טלטל אותו ומיאן לשחררו.

אחיה של התובעת נזעק למקום ורק כשהגיע הצליח לשחרר את הכלב ויחד עם אימה של התובעת מיהרו למרפאה וטרינרית, שם ניסיונות להצילו לא צלחו והכלב מת.

הנתבעת טוענת כי דווקא כלב התובעת הוא שתקף אותה ואת כלביה שעה שטיילה עם כלביה כשהם קשורים ברצועה. הנתבעת טענה כי הארוע ארע 10 מטרים מפתח ביתה של התובעת, ברחוב, וכי לאחר שהתפתחה תגרה בין הכלבים הגיע למקום בעלה, כלבה שחרר את כלב התובעת, והאחרון נמלט מן המקום עד שנאסף.

מטעם התובעת העידו התובעת ואמה. אחיה של התובעת אשר היה עד למקרה לא התייצב והתובעת ויתרה על עדותו. מטעם הנתבעת העידו הנתבעים וכן עד נוסף שהינו מאלף כלבים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.

הצדדים אינה חלוקים על קרות הארוע. הצדדים חלוקים בדבר מקומו של הארוע: האם היה במדרכה בפתח ביתה של התובעת כטענת התובעת או 10 מטרים משם, כטענת הנתבעת; בנוסף חולקת הנתבעת על כך שהארוע גרם למותו של כלב התובעת; עוד טענה הנתבעת כי בטרם הותקף כלב התובעת על ידי כלבה, כלב התובעת הוא היה זה שתקף תחילה את כלב הנתבעת.

באשר לסיבת מותו של כלב התובעת הרי שבהיעדר ראיה לסתור סביר בעיני כי הארוע דנן הוא שגרם למוות. כך, הארוע ארע סמוך לשעה 13:15 וכעולה מדו"ח הוטרינר, ד"ר גילי שפר (נספח א' לכתב התביעה) הכלב מת על שולחן הניתוחים בשעה 13:45. בשים לב לפרק הזמן שחלף ממועד הארוע ועד למות הכלב, וכן בשים לב למתואר בדו"ח הוטרינר, הרי שאני סבור כי במאזן ההסתברויות סביר כי מותו של כלב התובעת אכן ארע כתוצאה מתקיפת כלב הנתבעת.

יחד עם זאת, אינני סבור כי מלוא האחריות לאירוע רובצת על הנתבעת ובנסיבות הענין אין מנוס מלייחס אשם תורם לתובעת. התובעת הודתה כי נכנסה לחצר ביתה ולא נעלה את השער אלא תחילה נכנסה לביתה על מנת להכניס את הקניות שערכה. אילו היתה סוגרת את השער ברי כי הכלב לא היה יוצא, והאירוע לא היה קורה.

אמנם בהתאם לסעיף 41א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] האחריות לבעילו של הכלב (הנתבעים) הינה מוחלטת אלא שלכך נקבעו סייגים בסעיף 41ב. כך ובין היתר, לא נסתרה הטענה (בהיעדר עדות/ראיה נגדית לענין זה) כי כלב התובעת הוא זה שתקף תחילה את כלבי הנתבעת; אין מחלוקת כי כלבי הנתבעת היו קשורים ואילו כלב התובעת יצא, באין משגיח, מחצר ביתו.

מנגד, הנתבעת הודתה כי בניגוד לחוק העזר בעירוני לא הציבה חסם לפיו של כלבה, דבר שיכול היה אף הוא למנוע את המוות.

בנסיבות אלה מצאתי לחלק את האחריות בין הצדדים בחלקים שווים.

באשר לגובה הנזק הרי שהתובעת עתרה לחיוב הנתבעת בסך 8,500 ₪ בגין עלות הכלב והיתרה בסך של כ – 16,500 ₪ בגין עוגמת נפש. התובעת לא הציגה כל ראיות לענין עלותו של הכלב וטענה כי יש בידיה הצעות מחיר לכלב דומה בסכומים של כ – 6,500 ₪ וכן של 9,000 ₪.

מנגד הוצג מטעם הנתבעת מאלף כלבים אשר טען כי סכומי ההצעה אינם מופרכים אלא שבפועל כלב מסוג זה נמכר בסכום של כ – 4,000 ₪. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים מצאתי להעמיד את עלות הכלב על דרך האומדנה על סך של 5,000 ₪, וזאת בין היתר בשים לב לעדות העד מטעם הנתבעת ולהצעות שהוצגו.

התובעת תבעה גם סך של 16,500 ₪ בגין עוגמת נפש ונראה לי כי סכום זה הינו סכום גבוה בנסיבות הענין.

לאור כל האמור בשים לב לחלוקת האחריות השווה בין הצדדים, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 2,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשא הנתבעת בסך של 1,500 ₪ בגין הוצאות וכן בגין רכיב עוגמת הנפש.

זכות לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ב, 24 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: