חן ואח' נ' קיבוץ הסוללים ואח'

פסק דין

לפניי תביעה קטנה ותביעה שכנגד שעניינן טענות הדדיות של שוכר ומשכיר. תביעת השוכר (להלן – התובע) היא לפיצוי בסך 20,000 ₪ ואילו תביעת המשכיר (להלן – הנתבעים) היא לתשלום פיצוי בסך 33,288 ₪.

תמצית טענות הצדדים:

1.לטענת התובע, הוא שכר משך תקופה כ- 10 שנים מהנתבע 1 (להלן – הקיבוץ) מבנה בשטח של כ- 30 מ"ר אשר שימש אותו כסדנה/סטודיו לעבודות עץ ומתכת, מהן התפרנס (להלן: המושכר או המבנה). לטענתו, המבנה שימש בעבר למקלחות ציבוריות ועת קיבל אותו לידיו לא היה ראוי לשמש כסדנה, לפיכך הציע לו הנתבע 3, אשר ניהל איתו בשם הקיבוץ את המגעים בקשר להשכרת הנכס, להרוס ולשבור את המקלחות ולהכשיר את המקום לשימושו על חשבונו, ובתמורה לא יידרש לשלם דמי שכירות לקיבוץ במשך כחצי שנה. עוד סוכם שאת הפסולת יניח התובע מחוץ למבנה והגנן החצרן מטעם הקיבוץ יפנה את הפסולת, וכך נעשה משך תקופה ארוכה.

2.בתום השנה הראשונה, טוען התובע, נחתם לראשונה הסכם בכתב המסדיר את תנאי השכירות במסגרתו סוכם כי התובע ישלם דמי שכירות בשיעור 470 ₪ לחודש לא כולל מע"מ. בהתאם להסכם, מסר התובע שיק ביטחון על סך 5,000 ₪ להבטחת תנאי השכירות. כך, מידי חודש אוגוסט במשך כל שנה, חתם התובע על הסכם שכירות עד מועד הפינוי בחודש אוגוסט שנת 2011. במהלך השנים שכר הדירה עלה כאשר בסוף התקופה הגיע לסך 928 ₪ כולל מע"מ. במהלך כל תקופת השכירות, לטענתו, הוא נשא בהוצאות ארנונה, חשמל ומים באופן סדיר.

3.לטענתו, את כל השיפוץ במבנה הוא ביצע על חשבונו במשך 10 השנים בהם שכר את המבנה. כך התקין על חשבונו מזגן חלון ולאחר אירוע פריצה שאירע במושכר, התקין דלתות מתכת כבדות ובטוחות. לטענתו, בתום תקופת השכירות הוא התבקש על ידי הנתבעת 2, אחראית על השוכרים בקיבוץ, לפנות את המבנה עד סוף אוגוסט 2011, וכך עשה; הוא פינה את כל הציוד הכבד, חומרי הגלם וכלי העבודה, המזגן שהותקן על ידו ודלתות המתכת שהתקין, ואת הפסולת סידר מחוץ למבנה על מנת שגנן הקיבוץ יפנה אותה בהתאם למוסכם ולאופן בו פעלו הצדדים.

4.לטענת התובע, שלושה ימים לפני תום השכירות, נכנסה הנתבעת 2 למושכר מבלי שקיבלה את אישורו והחלה להעלות טענות והאשמות חסרות שחר, באשר למצב הנכס וחילופי הדברים התלהטו לוויכוח קולני. בתחילת חודש ספטמבר, בעודו ממתין לחשבונית עבור תשלום דמי השכירות עבור החודש האחרון הופיעה הוראה בחשבונו, כי נפדה שיק הביטחון על סך 5,000 ₪, מבלי שנמסרה לו הודעה על כך מטעם הנתבעים.

5.לאחר ששיק הביטחון נפדה, טוען התובע, הוא סר למשרדה של הנתבעת 2 וביקש עותק של החוזה וכן הסברים מדוע נפדה השיק, הנתבעת 2 לא סיפקה כל הסברים סירבה ליתן העתק של החוזה וסילקה אותו ממשרדה. התובע חוזר ומדגיש, כי השיפוצים שביצע בנכס השביחו אותו וכי אם הנתבעים מצאו נזק, דבר המוכחש, הרי היה עליהם לפנות אליו בעל פה או בכתב וליתן לו האפשרות לתקן את הנזק עצמאית.

6.לפיכך, מבקש התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו סך 5,000 ₪, ערך השיק שנפדה, בתוספת ריבית והצמדה וכן לחייבם בגין הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש שנגרמו לו, בסך 15,000 ₪, סה"כ פיצוי בסך 20,000 ₪.

7.לטענת הנתבעים 2 ו- 3 דין התביעה האישית נגדם להידחות על הסף, שכן התנהלותם מול התובע הייתה מתוקף תפקידם בקיבוץ, וכל עילה שיש לתובע, ככל שיישנה, צריכה להיות מופנית לקיבוץ בלבד. באשר לנתבע 3 נטען, כי הוא פנסיונר בן למעלה מ- 80 אשר אינו בקו הבריאות וכי הוא שימש בעבר כאחראי על השכירויות בקיבוץ ומזה זמן רב אינו ממלא תפקיד זה, וממילא נחתמו עם התובע הסכמים מאוחרים יותר לזה שנחתם מול הנתבע 3.

לגופו של עניין טוענים הנתבעים, כי במהלך חודש אוגוסט 2011 הודיע התובע, כי ברצונו להפסיק את השכירות. בבדיקה שערך הקיבוץ במבנה התגלה, כי המבנה הרוס כולו, פורקו ממנו מחוברים שונים, שחלקם היו חלק מהמבנה עוד בטרם כניסת התובע. כמו כן, קיימות במבנה ערמות פסולת רבות אשר נצברו לאורך השנים עקב עבודתו של התובע והתובע סירב בכל תוקף לפנותן. כאשר הנתבעת 2 פנתה אל התובע בדרישה לתקן את הליקויים ולפנות את ערימות הפסולת היא נענתה בצורה גסה ואלימה על ידי התובע. כמו כן, קיים חוב בסך 3,288 ₪ בגין השכירות של המבנה אותו סירב להסדיר ולכן חולט שיק הביטחון.

ביום 8.9.11 נשלח לתובע מכתב מאת ב"כ הקיבוץ המפרט את דרישות הקיבוץ לתיקון הנזקים והמודיע לו כי שיק הביטחון חולט עקב החוב בגין דמי השכירות.

באשר לשיק הביטחון, טוענים הנתבעים, הרי שזה נפרע כדין לאחר שהתובע סרב להסדיר את חובו בגין דמי השכירות, לתקן את הנזקים שגרם ולפנות את הפסולת שהותיר אחריו. לטענתם, לצורך החזרת המבנה למצב שמיש, לאחר הנזקים הקשים שגרם, נאלץ הקיבוץ להתקשר עם שוכר חדש, אשר היה מוכן להשקיע כספים ולהחזיר את המבנה למצב תקין ובתמורה לקזז מדמי השכירות שלו סך 30,000 ₪, אשר הינו הסכום שהוערך על ידי הצדדים לאותו חוזה לתיקון הנזקים שגרם התובע למבנה ולהחזירו למצב שמיש. בנוסף, עלות פינוי והטמנת הפסולת הרבה שהשאיר התובע במבנה ובסמוך לו מוערכת בסך 5,000 ₪. משיק הביטחון של התובע, חולטו סך 3,288 ₪ לצורך פירעון חובו בגין דמי השכירות ויתרת הסכם בסך של 1,712 ₪, חולטו כמקדמה על חשבון תיקון הליקויים. אם כן, התובע חב סך 35,000 ₪, מסכום זה יש לקזז סך 1,712 ₪, אשר שולמו מהשיק שחולט, כך שהתובע חב בסופו של יום סך 33,288 ₪, בגינם הוגש כתב התביעה שכנגד.

דיון והכרעה:

11.ביום 24.5.12 התקיים דיון בתיק דנן, בו נכחו התובע, נציג הקיבוץ והנתבעת 2. הנתבע 3 לא נכח והוצג אישור רפואי כי לא יכול היה להגיע.

כעולה מכתבי הטענות, המחלוקת בין הצדדים עניינה מישור היחסים שבין התובע לקיבוץ. כנגד הנתבעים 2 ו- 3, אשר לגביהם נטען כי פעלו מול התובע בקשר לשכירת המבנה מהקיבוץ, לא עולה כל עילת תביעה אישית, ולפיכך דין התביעה נגדם להדחות.

התביעה :

13.באשר למחלוקת בין התובע לקיבוץ, אפנה תחילת לתביעת התובע. כאמור לעיל, תביעת התובע היא להשבת סכום שיק הביטחון שנפרע בסך 5000 ₪, וכן תשלום פיצויים בך 15,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב התנהלות הקיבוץ. לאחר שבחנתי טענות הצדדים, סבורני כי יש לדחות את עיקר התביעה, ולקבל את מקצתה בלבד.

אין מחלוקת למעשה בין הצדדים, כי בעת שהופקד שיק הביטחון, היה התובע חייב לקיבוץ סכומים בגין השכירות, לרבות בגין שכר-דירה לחודשים יולי ואוגוסט 2011. הדבר עולה מכרסטת הנהלת חשבונות שצירף הקיבוץ, ומדבריו של התובע עצמו בדיון. עיון בכרטסת מעלה, כי חובו של התובע לקיבוץ גבוה משני חודשי שכירות המסתכמים יחד בסך 1,856 ₪ (928+928), וכי לחובת התובע חוב קודם, כמצוין בכרטסת, המסתכם יחד עם החוב בגין דמי השכירות עבור חודשי יולי אוגוסט, בסך כולל של 3,288 ₪.

בהתאם להסכם השכירות שבין הצדדים, נתן התובע לקיבוץ שיק לביטחון, לצורך הבטחת כל התחייבויותיו לפי ההסכם. השיק האמור הוגש לפרעון בתחילת חודש ספטמבר 2011, ובעת שהתובע היה כאמור חייב כספים לקיבוץ בגין השכירות. יצויין כי מהעדויות שנשמעו לא עולה תמונה ברורה באשר למועד בו שולמו דמי השכירות החודשיים במהלך שנות השכירות, כאשר בחוזה עצמו נקבע כי דמי השכירות ישולמו "מדי חודש מראש ולא יאוחר מה-10 לכל חודש". מכל מקום, עולה מהנתונים כי בעת סיום ההתקשרות היה התובע חייב כספים לקיבוץ, שמועד תשלומם כבר חלף. בנסיבות אלה, אין לומר כי הקיבוץ פעל שלא כדין משהפקיד את שיק הביטחון, שניתן מלכתחילה למטרה זו. יצויין, כי אפשר שראוי היה כי משכיר, לאחר תקופת שכירות כה ארוכה, יפנה לשוכר להסדרת התשלום, ולא ימהר ויפקיד את שיק הביטחון, ברם נוכח התמונה העולה מטענות הצדדים, לפיה הסתיימה ההתקשרות ביניהם בטונים צורמים, ובפרט הפגישה בין התובע לנתבעת 3 בסוף חודש אוגוסט 2011, בה, לגרסת שני הצדדים, הוחלפו האשמות קשות, אין מקום לקבוע כי הקיבוץ פעל שלא כדין משהפקיד את שיק הביטחון, לצורך גביית חוב השכירות. לאמור לעיל יש להוסיף, כי הנזקים ההנטענים על-ידי התובע נטענו באופן כוללני ביותר, ומבלי שהונח להם כל בסיס משכנע, וגם מטעם זה דין התביעה בהקשר זה להדחות. מאחר שסכום השיק שנפרע עולה על חובו של התובע לקיבוץ (ונוכח המפורט לעיל לעניין דחיית תביעת הקיבוץ), זכאי התובע להשת ההפרש בין החוב האמור לסכום שהשיק שנפרע.