חן ואח' נ' פרץ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת המבקשת להורות על מחיקת התביעה כנגדה מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות כנגדה.

2.המדובר בתביעה שהוגשה על ידי המשיבים 1-2 כנגד המבקשת והמשיב מספר 3. במסגרת התביעה נטען שהמשיבים מספר 1 (להלן: "שגיא") והמשיב מספר 3 (להלן: "עומרי") היו שותפים בעסק למכירת מזון בעיר אשקלון ולשם כך נטלו הלוואה אשר המבקשת והמשיב ערבו לה. לטענתם, משלא שולמה ההלוואה והם נאלצו לכסותה נגרמו להם נזקים המגיעים בכללותם לסך של 171,462 ₪.

לטענתם, סוכם בין הצדדים שעומרי 3 ייטול הלוואה לטובת השותפות, אשר המבקשת תערוב לה. כן טענו שהבנק דרש שההלוואה תילקח על שם העסק המשותף ומשכך, צורף שגיא כבעל חשבון בחשבון הבנק. בנוסף, כנטען דרש הבנק ערב נוסף לשם מתן ההלוואה ולכן, צורף אביו של המשיב מספר 1, המשיב מספר 2 (להלן: "חיים") כערב להלוואה.

לגרסתם, סוכם בין הצדדים שחיים יחתום כערב נוסף על ערבותה של המבקשת כלפי הבנק, אולם ערבות זאת תהא תקפה אך כלפי הבנק והמבקשת תהא ערבה לחובות עומרי והיא ועומרי ידרשו לשפות את שגיא וחיים בכל סכום שיאלצו לשם לאור ההלוואה. משכך ולנוכח הנזקים שנגרמו להם , הוגשה תביעה זו על סך של 171,462 ₪.

3.טענות המבקשת

לטענת המבקשת מדובר בתביעה ללא בסיס משפטי כנגדה. לטענתה, כל עניינה בתביעה מתמצה בפנייתו של המשיב מספר 3, אחיה החורג, לחתום על כתב ערבות מוגבל בסכום של 45,000 ₪ לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ בקשר להלוואה שנלקחה על ידי שגיא ועומרי.

לטענתה, כפי שהוסבר לה על ידי עומרי ערבותה מעולם לא נכנסה לתוקף ואף מעולם לא קבלה כל הודעה מהבנק בנוגע להלוואה, שכן לטענתה הודיע לה עומרי שהבנק דחה את ערבותה.

בנוסף, טענה שאין בינה לבין שגיא וחיים יריבות, שכן לא הוצג בכתב התביעה כל התחייבות על פיה התחייבה לשפותם או הסכמה ליטול מחויבויותיהם.

לטענתה, ההתחייבות היחידה שלקחה על עצמה היתה כלפי בנק לאומי ולא כלפיהם. כך גם טענה המבקשת, שכל טענותיהם של שגיא וחיים מתמצות באמירות סתמיות אשר ספק הושגו ספק לא הושגו בינם לבין עומרי ואין בידיהם כל אסמכתא לפיה היא נטלה על עצמה התחייבות לשפותם.

לטענתה, שגיא הוא שנטל ההלוואה מהבנק ואין הוא יכול לקשור אותה לכשלונותיו העסקיים.

המבקשת הוסיפה וטענה שיש לדחות התביעה על הסף בשל חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט לנוכח התנהלותם של שגיא וחיים ואף טענה שמדובר בתביעה טורדנית שיש למוחקה על הסף בהיעדר עילת תביעה, שכן מעולם לא לקחה על עצמה כל התחייבות לשפותם כמפורט לעיל.

4.מנגד, טענו שגיא וחיים שהמבקשת חתמה כערבה להסכם ההלוואה שניטלה מהבנק והפרת חובתה היא שגרמה להם לנזק כלכלי מאחר ונאלצו לשלם ההלוואה ומשכך, לא ברור כיצד טוענת להיעדר יריבות בינה לבינם. כן טענו, שבשלב זה אינם נדרשים לצרף אסמכתאות לתמיכה בטענותיהם וטענות המבקשת כי ערבותה אינה בתוקף, אינן רלוונטיות.

בנוסף, נטען שחיים צורף ללא ידיעת המבקשת כערב לחוב וזאת לנוכח דרישת הבנק לצרפו.

כך גם הוסיפו וטענו, שחתימת המבקשת על כתב הערבות מובילה לחבות לחוב הנערב במידה והלווה אינו עומד בתשלום.

5.דיון

כהערה מקדימה אומר, שאדרש רק לטענות שעניינן מחיקה על הסף, שכן דחיית תביעה אינה בסמכות רשם.

כידוע, מקור הסמכות לדון בבקשה זו מכוח תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות), הוא כי כתב התביעה אינו מגלה עילה. אם התובענה נעדרת עילה יש מקום למחקה על הסף, כדי לא לנהל הליך סרק ועקר, זאת כאשר הפגמים מתגלים בכתב התביעה.

הדיון בבקשת המחיקה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא בבדיקה פורמלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות. ראו ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא (2), 312

"זהו שילוב של בדיקה טכנית-פורמלית של כתב התביעה, שבו לא מתעוררת שאלה של נטל ההוכחה או של מידת הוכחה. די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה". (שם, 333).