חן ואח' נ' עירית קרית אתא

פסק דין

1.עניינה של התביעה דנן בדרישה להשבת כספי מיסים ששולמו לטענת התובעים ביתר לעיריית קרית אתא, בין השנים 1996-2001. בנוסף עותרים התובעים לפיצוי בסך של 100,000₪ בגין נזקים בלתי ממוניים שהנתבעת הסבה להם בעקבות עריכה רשלנית של שומת המס בו הם חויבו והליכי גביה שביצעה נגדם שלא כדין.

2.העובדות הדרושות לעניין

2.1על פי כתב התביעה, צברו התובעים, זוג נשוי המתגורר בקריית אתא, חובות כספיים לנתבעת (להלן: "העירייה") בין השנים 1991-1995 בעקבות אי תשלום סדיר של מיסי העירייה.

2.2על מנת להביא לסילוקו של החוב שנצבר, הגיעו הצדדים ביום 22.11.1995 להסכמה לפיה חובם של התובעים, שהועמד נכון לאותה עת על סך 11,304 ₪, ייפרע ב-36 תשלומים חודשיים בסך 314 ₪ האחד (להלן: "ההסדר").

2.3במרוצת השנים שלאחר ההסדר, המשיכו התובעים לצבור חובות נוספים בגין אי תשלום ו/או תשלום מאוחר של מיסי העירייה השוטפים או חלקם. על רקע החוב הנוסף שהתגבש הוחלפו תכתובות רבות בין הצדדים ונערכו פגישות מספר עם נציגי הנתבעת, לרבות פגישה עם ראש עיריית קריית אתא, כשכל אותה עת מעלים התובעים השגות אודות אי דיוקים בשיעורי החוב המדווחים במסמכי העירייה ובאופן חישובם.

2.4במסגרת הליכי הגביה בהם נקטה העירייה נשלח אל התובעים ביום 1.5.01 צו לעיקול נכסים בידי צד ג' (נספח כה/2 לתצהיר התובעת) לפיו חובם עמד נכון לאותה עת על 20,745.2 ₪.

2.5ביום 14.6.01 שלחה נציגת העירייה לב"כ התובעים דו"ח יתרות לחשבון משלם (נספח ב/1) לפיו, לאחר זיכוי חשבון התובעים בסך של 8357.28 וניכוי ריביות נלוות בהתאם לסיכום הדברים שנעשה במסגרת ההסדר משנת 1995, עומדת יתרת חובם של התובעים, בערכה הריאלי נכון ליום 14.6.01, על סך 9,136.48 ₪.

2.6משלא הגיעו הצדדים להסכמה באשר ליתרת החוב ופירעונה, הוציאה העירייה ביום 22.11.01 בקשה למימוש העיקול (נספח כה/3), וביום 31/12/01 אופסה יתרת חובם של התובעים עם עיקול סך של 10,000 ₪ מחשבונם.

3.גדר המחלוקת

להלן עיקרי השאלות השנויות במחלוקת וטעונות הכרעה:

3.1האם סכום החוב במסגרת ההסדר כלל גם תשלום בגין מיסי ארנונה לחודשים ינואר ופברואר 1996?

3.2האם 36 התשלומים של ההסדר שולמו במלואם ובעתם, והאם גבתה העירייה מהתובעים גביית יתר במסגרת אותו הסדר?

3.3האם עיקול כספי התובעים הוטל כדין, והאם נגבו מן התובעים במסגרתו תשלומים ביתר?

3.4האם התרשלה העירייה בעריכת רישומיה לעניין דיווח שיעורי החוב של התובעים והאם התרשלות זו מקימה לתובעים זכות לפיצויים?

4.טענות התובעים

4.1לטענת התובעים, חרף העובדה שתשלומי ההסדר סולקו כסדרם, האחרון שבהם בחודש נובמבר 1998, המשיכה העירייה לנפק להם דו"חות שנתיים המציגים יתרות חוב שאינן מתחשבות בתשלומים שנעשו על ידם במסגרת ההסדר, ואף מתעלמים מתשלומים ששולמו עבור מיסי העירייה השוטפים בתקופה שלאחר ההסדר.

4.2כן נטען כי החוב שהוסדר במסגרת ההסדר כלל גם תשלום עתידי בגין מיסי הארנונה לגבי החודשים ינואר ופברואר 1996, ועל כן יש לחשב את יתרת החוב עבור שנה זו בניכוי אותם חודשים. בנוסף, לא הציגה העירייה כל אסמכתא לגבי החוב הנטען שנוצר עקב אי סילוק שני תשלומים שנכללו במסגרת ההסדר.

4.3התובעים הוסיפו וטענו, בהסתמך על נספח ו/3 למוצגי העירייה מיום 24.10.00, כי סכום החוב בערכי קרן, נכון למועד מימוש העיקול, הינו 1,586.1 ₪ עבור ארנונה לשנת 1996 + 468.64 ₪ עבור מים לשנת 1996, וסה"כ בערכי קרן 2054.74 ₪ בלבד.

4.4ב"כ התובעים ציין בסיכומיו כי לא כלל בתחשיב החוב האמור חובות בגין אגרת כיבוי שנתית עבור השנים 1996-1998 ושנת 2001. זאת משום שהעירייה לא הסבירה מה הבסיס עליו ערכה חישוביה לגבי אותם חיובים ומעולם לא שלחה לתובעים שובר לתשלומם. כן לא נכללו בתחשיב, חובות נטענים לשנת 1997 (ינואר ופברואר), לשנת 2000 (תקופה שישית) ולשנת 2001 (מיסים לחודשים מאי ויוני ומים למרץ-אפריל) כאמור בפירוט החוב מיום 14.6.01 (נספח כו' לתצהיר התובעת).