חמיסה ואח' נ' עראף

החלטה

1.לפני בקשה למתן צו לשעה (צו מניעה וצו עשה) עד להכרעה בתובענה העיקרית.

המבקשים והמשיב הנם תושבי כפר מעיליה. המשיב הנו הבעלים של נכס מקרקעין המצוי בכפר והידוע כחלקה 44/2 בגוש 18631 (להלן: הנכס) והמחזיק בו. הנכס שוכן בשכונת מגורים, שהמבקשים מתגוררים בה.

2.על פי הנטען בבקשה, מנהל המשיב בנכס עסק הידוע בשם "וילה נוף הרים" בו מוצעים חדרים להשכרה ומתקיימות בו מסיבות רועשות בהן שותים האורחים לשוכרה ומסתובבים ברחוב בלבוש בלתי הולם הפוגע ברגשות המבקשים ומהווה דוגמה שלילית לילדיהם. עוד נטען כי במקום הוקמה בריכת השחיה, הפתוחה לקהל הרחב, ומהווה אף היא מקור לרעש והמולה הפוגעים בשלוות המבקשים ובני משפחותיהם. פעולות אלו מבוצעות ללא היתר הרשויות המומסכות.

עוד טוענים המבקשים, כי המשיב התקין סביב הנכס מצלמות המופנות לדירותיהם, תוך חדירה לפרטיותם.

3.על כן מבוקש ליתן צו מניעה אשר יאסור על המשיב לנהל בנכס עסק של אירוח וכן לצוות עליו להסיר מיד את המצלמות הפונות לדירותיהם.

4.לגרסתו, מחזיק המשיב באישור לניהול חדרי אירוח בנכס שניתן לו על ידי המועצה המקומית. כמו-כן, בידיו אישורים מגופים שונים, בין היתר של שירותי הכבאות, כך שהעסק מתנהל כדין. לדבריו, טרם קיבל היתר בשל התנגדויות שהגישו המבקשים דנן, ללא הצדק. עוד טוען המשיב, כי הפעילות בנכס אינה מהווה מטרד וכי לאמיתו של דבר מונעים המבקשים על ידי רגשי קנאה וגזענות, שכן מתארחים בנכס ידידיו היהודים. המשיב צירף לתצהירו רישום שנערך על ידי מאן דהו לפיו עוצמת הרעש הבוקע מהנכס אינה עולה על המותר. המשיב מודה כי התקין מצלמות בנכס ברם לטענתו אלה אינן מופנות לדירות המבקשים ואין בהם כדי להוות מטרד.

על כן, סבור המשיב כי דינה של הבקשה להדחות.

5.בסיכומיו הוסיף בא כוחו, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, מהטעם שזו הוגשה טרם הגשת כתב תביעה.

אמנם נכון, עד היום טרם הוגש כתב התביעה ובכך יש פגם. עם זאת, היות שלא ניתן סעד על פי צד אחד, אי-הגשת התובענה אינה עילה לדחיית הבקשה אך מטעם זה.

6.גרסת המבקשים לפיה הפעילות המתנהלת בנכס גורמת להפרעה בשל הרעש הבוקע ממנו ובשל התנועה החריגה של מבקרים והתנהגותם הבלתי הולמת שכונת המגורים נתמכת על ידי עדות המשיב עצמו.

תחילה ניסה המשיב להרחיק עצמו מהעסק המתנהל בנכס (ראה עמ' 5 ש' 3 – 12) ברם בהמשך אישר כי לא רק מתגורר בנכס אלא שמנהל בו עסק של אירוח (עמ' 5 ש' 29 ואילך) ואליו באים חבריו אשר "שותים ועושים מסיבות" (עמ' 5 ש' 18). הוא גם אישר כי קיימת בנכס בריכת שחיה המשמשת את חבריו ואת אנשי הכפר (למותר לציין כי דברים אלה אינם מתיישבים עם הפרסום באתר האינטרנט של "וילה נוף הרים" בו, בין יתר האטרקציות, מוצעת גם בריכת השחיה.

טענת המשיב כי הרעש הבוקע מהנכס הנו בגדר המותר אינה אלא אמירה בעלמא, שכן מרישומי מדידת הרעש שהוצגו על ידו אין אף נתון על פיו ניתן לדעת מי ערך את המדידות ומה מידת אמינותן. על כן, אין למדידות אלה ערך ראייתי, ולו לכאורה.

המשיב גם אישר כי מותקנות בנכס מצלמות מסתובבות, עובדה המאששת את טענת המבקשים לפיה צופות אלה ומצלמות בתוך דירותיהם.

מיטר7.לפי סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] "מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; ...".

מיטר

8.בשלב זה של הדיון אין קובעים ממצאים ועובדות, וכל אמירה הנה לכאורה בלבד. על כן, מבלי לקבוע מסמרות ניתן לומר כי המבקשים הניחו תשתית עובדתית ממנה עולה לכאורה כי העסק המתנהל על ידי המשיב גורם להפרעה של ממש לשימוש סביר שהם עושים בדירותיהם ופוגע בהנאתם הסבירה מהן, וכל זאת בשים לב לכך שהנכס מצוי בלב שכונת מגורים. קיום מסיבות ואירועים רבי משתתפים וכן שימוש בבריכת שחיה הפתוחה לכל דכפין, גם לדברי המשיב, פוגעים לכאורה באופי השלו של שכונת המגורים בה מצוי הנכס ובאיכות החיים של המתגוררים בקרבת הנכס.

לכן, בהסתמך על עילת המטרד יש יסוד לבקשת המבקשים.

9.משהוברר שהמשיב מנהל את העסק ללא היתר כדין, יתכן כי ניתן להסתמך גם על ההלכה שנקבעה בע"א 140/53 אדמה נ' לוי פ"ד ט' 1666, בה הוכרה עילת תביעה בנסיבות בהן נפגע אדם ממעשה בלתי חוקי של הזולת, שגרם לו נזק ישיר.

10.אשר על כן, אני מורה למשיב להימנע, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים הפועלים מטעמו או בהרשאתו, מלקיים בנכס פעילות עסקית החורגת מהשכרת חדרים ליחידים או לזוגות. כן נאסר עליו לפתוח את בריכת השחיה לשימוש מי שאינו נמנה על בני ביתו.