חמזה נ' מרום הגליל

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לתובע כתוצאה מהצפת אדמתו החקלאית במי ביוב.

א.כתב התביעה

2.התובע הינו אחד משלושה בעלים של חלקת אדמה בכפר עין אל אסד, הידועה כחלקה 1 בגוש 19541, ואשר שטחה הרשום הינו 8,592 דונם. על אדמות החלקה - אשר בגבולה עובר קו ביוב ומותקנת מערכת ניקוז מי הקולחין של הכפר - מגדל התובע עצי זית לייצור שמן.

3.בכתב תביעתו, אשר הוגש באוקטובר 2010, טען התובע כי מראשית שנת 2010 החלה זרימה חזקה של מי ביוב משוחת הביוב אל תוך שטח חלקתו. מי הביוב, אשר הגיעו לגובה 20 ס"מ בשטח של כ-1,000 מ"ר, הרסו טרסות, יצרו סחף אדמה, גרמו לריח רע ומנעו את עיבוד הקרקע.

4.התובע טען לאחריותה של הנתבעת בנזיקין, לאור ביצוע עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה, וכי התרשלותה בהתקנת קו הביוב ובאחזקתו היא הסיבה לנזקים שנגרמו לו עקב ההצפה של מי הביוב. התובע טען אף להתקיימות תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן – פקודת הנזיקין) , שעניינו "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו".

5.הסעד הנתבע הינו סעד כספי המשקף את עלויות טיוב הקרקע ותיקון הטרסה, ופיצוי בגין אי היכולת להשתמש בחלקה ובגין נזק בלתי ממוני.

ב.כתב ההגנה

6.הנתבעת לא הכחישה כי היא התקינה שוחת ביוב בתוך החלקה, בצדה הצפוני (סעיף 10 לכתב ההגנה), וטענה כי קו הביוב אשר עובר לאורך כביש הכניסה לכפר איננו מחובר לקו הביוב המאסף (סעיף 7 לכתב ההגנה).

7.הנתבעת הודתה בקיום חובת זהירות מושגית שלה ביחס למערכת הביוב בתחומה, אך הכחישה את עצם האירוע הנטען, דהיינו – כפרה בטענה כי קיימת זרימה חזקה של מי ביוב. היא טענה רק כי בחלקה הרלוונטית נראה תוואי אשר יתכן ומקורו בזרימת ביוב.

ג.אירוע ההצפה

8.כאמור, הצדדים חלוקים על עצם התרחשותו של אירוע ההצפה. בתצהיר עדותו הראשית (ת/2) חזר התובע על תיאור האירוע כפי שבא לביטוי בכתב התביעה. ביום 18.12.11 הוא העיד בבית המשפט על שהתרחש מתחילת 2010. הוא ציין כי "לפעמים כשהיינו מבקרים בשטח הייתה זרימה ולפעמים לא" (עמ' 9 לפרוטוקול) וכי "הייתה זרימה והייתה הפוגה לסירוגין".

בעמ' 11 הוא אמר:

"קו הביוב הסתיים בחלקה שלנו, בתוך השוחה שמצוינת על ידי השמאי. לשם התחברו אנשים באופן פיראטי לבד. החיבור הפיראטי של תושבי הכפר אל קו הביוב תרם להגברת הזרימה".

בעמ' 13 (בחקירתו החוזרת) הבהיר התובע כי מקור ידיעתו אודות התחברות פיראטית לקו הביוב הינו המידע שנמסר לו על ידי הנתבעת.

9.ראדי נג'ם, השמאי מטעם התובע, ציין בחוות דעתו (ת/1) כי הוא ביקר בחלקה ביום 29.3.10, וכי בעת הביקור ניתן היה לראות זרימה חזקה ללא מעצורים של מי ביוב משוחת הביוב של מערכת הביוב, גלישתם אל תוך כרם הזיתים של התובע וחצייתם אותו. הוא אף הבחין בזרימת מי ביוב מהטרסות ובשלוליות של מי ביוב מתחת לעצי הזית, וציין כי הדיפו ריח רע. הוא אמר "אינני יודע להגיד אם בשלוליות היו מעורבים מי גשם" (עמ' 7). השמאי הדגיש כי לא נצפו עצים מתים.

בחקירתו הנגדית ציין השמאי כי הביוב פגע רק במקצת משטח החלקה, ובמרביתה (כ-8.5 דונם) לא נראתה כל פגיעה (עמ' 4 לפרוטוקול). הוא ציין כי הוא מדד את שטח הקרקע הנגועה (כ-1,000 מ"ר) ואת גובה השלוליות (עמ' 5) . הוא הסביר כי גלישת ביוב והצפה היו אפשריות מאחר וקו הביוב הסתיים בסמיכות לחלקה, ולא היה לו המשך (עמ' 6).

10.יורם מירה, השמאי מטעם הנתבעת, ציין בחוות דעתו (נ/2) כי הוא ביקר בחלקה ביום 26.11.10 (לאחר הגשת כתב התביעה, וכשבעה חודשים לאחר שביקר בה השמאי מטעם התובע), והבחין בשרידי תוואי זרימת מי ביוב משוחת הביוב שבחלקה. היקף השטח בו נותרו סימני הזרימה נאמד על ידו ב- 250 מ"ר בלבד, ומעבר לכך לא נותרו שרידי שלוליות. אף עצי הזית נצפו במצב פיזיולוגי תקין.

בחקירתו הנגדית ציין השמאי כי במועד ביקורו בחלקה לא הייתה זרימה של מי ביוב, אך הוא זיהה בשטח סימנים לזרימה של ביוב (עמ' 22 לפרוטוקול), אשר את מועדה ייחס לפחות לחודש שלפני מועד ביקורו (עמ' 23). כלומר – השמאי מטעם הנתבעת אישר למעשה כי בחודש ספטמבר 2010 לערך זרמו מי ביוב בחלקה. לדבריו, הנתבעת היא שמסרה לו כי מדובר בביוב ביתי בלבד, והסכים כי לא היו אלה מי קולחין מטוהרים.

11.יעקב דהן, מנהל תחזוקה, תברואה וביוב אצל הנתבעת, ציין בתצהירו (נ/1) כי בסוף שנת 2008 התקינה הנתבעת מיכל אגירה ובו משאבה, אשר חובר לשוחת הביוב שהייתה בשטח חלקתו של התובע. בתקופה שבין מאי לדצמבר 2010 תוקנו פעמים אחדות המשאבות שבמיכל האגירה ובשוחת הביוב. בסעיף 22 לתצהירו הוא ציין כי "יתכן שבעקבות סתימה במשאבה הייתה גלישת מי ביוב אל המקרקעין" אך היו אלה, לכל היותר, "נזילות מינוריות". בחקירתו הנגדית הוא אישר כי "יצא לי לראות בעיני את הזרימה בחלקה של התובע .... ראיתי שהשוחה בחלקתו של התובע , כנראה מהתקלה של המשאבה שלא עבדה, מי השפכים גלשו ונוצר ברדיוס של 20 עד 25 מטר מהבריכה אדמה רטובה" (עמ' 16 לפרוטוקול). בעמ' 18 – 19 הוא אישר כי כאשר הייתה תקלה, והמים לא הגיעו למיכל האגירה, הם גלשו מהשוחה הנמצאת בקצה של חלקת התובע. הוא ציין כי התקלה האחרונה התגלתה ביום 2.12.10 (כלומר – לאחר שהשמאי מטעם הנתבעת ביקר במקום). כשנשאל האם התפרצות מי הביוב לשטח החלקה ארעה בגלל התיקונים שביצעה הנתבעת השיב כי היו תקלות וכי "יש בעיות וזה דברים שקורים".