חמזה נ' מחול

פסק דין

עסקינן בשני תיקים מאוחדים שראשיתם בהליכים אשר נפתחו בלשכת ההוצאה לפועל על ידי התובעים לביצוע שני שיקים על סכום כולל של 805,000 ש"ח שעל גבם חתום הנתבע בחתימת ידו.

משניתנה לנתבע רשות להתגונן בשני התיקים הנ"ל הסכימו הצדדים על איחוד הדיון בהם בהיותם מתייחסים לאותה פרשה עובדתית.

נתוני רקע:

1.התובעים הם בני משפחה אחת, כאשר התובע 2 הוא דודו של התובע 1. הנתבע הוא עורך-דין במקצועו אשר נתבע בהליכים אלה בשל התחייבויותיו כלפי התובעים באופן אישי, שעוד ארחיב לגביהן בהמשך.

2.התחייבויותיו האישיות של הנתבע העומדות במרכז ההליכים דנן הן על רקע טיפולו בעסקאות מקרקעין שונות המשליכות באופן ישיר על הזכויות שהתובעים רכשו במסגרת עסקה אחרת שנעשתה עם צד ג' – כפי שיפורט בהמשך. בעסקאות אלו היו מעורבים עורכי-דין נוספים, ושניים מהם נתבעו בסופו של יום על ידי התובעים בתיקי ההוצל"פ הנ"ל כחייבים אישית, כמו הנתבע, ואלה הם עו"ד עאדל חמאיסי (להלן – "עו"ד חמאיסי") ועו"ד איימן אבו ריא (להלן – "עו"ד אבו ריא").

3.על מנת להתחקות אחר הנפשות הפועלות ולהבין את הסיבות אשר הביאו את התובעים לפתוח בהליכי ההוצל"פ נגד הנתבע ושני עורכי הדין הנ"ל, אקדים הצגת מספר פרטים לשם הבהרת התמונה שברקע ההליכים דנן. יש להעיר, כי מרבית הפרטים אשר יוצגו להלן הם מתוך מה שנטען על ידי הנתבע, בין בתצהיריו השונים (תצהיר העדות הראשית והתצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן) ובין בסיכומיו, וזאת משום שהתובעים לא סיפקו נתונים משלהם, למעט התייחסות לאקונית לעסקה הספציפית אשר נעשתה עמם, ולטענה כי הנתבע יחד עם אדם נוסף שימשו כמתווכים בעסקאות אחרות הנוגדות את העסקה אשר נעשתה עמם.

4.בתמצית הדברים אציין – ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים – כי ביום 15/3/04 חתמו התובעים על הסכם לפיו רכשו שטח של 10 דונם מחלקה 3 בגוש 18846 מאדמות כרמיאל (להלן – "המקרקעין") שבבעלות מר רשיד ספורי (להלן – "ספורי") בתמורה לסך של 130,000 דולר (להלן – "העסקה" או "ההסכם מיום 15/3/04").

5.לטענת התובעים, הנתבע בעצמו הכין את זיכרון הדברים עליו חתמו בקשר לעסקה, אך בטרם השלמתה ברישום נודע להם ולבא כוחם דאז עו"ד מוחמד טרביה (להלן – "עו"ד טרביה"), כי הנתבע יחד עם אדם נוסף, מר ג'ואד ג'בור שעוסק בתיווך במקרקעין (להלן – "המתווך ג'בור"), ביצעו בתיאום עם בעל המקרקעין ספורי עסקאות נוספות הנוגדות את העסקה אשר נעשתה עמם. לפיכך, ומיד עם היוודע הדבר לתובעים, דאג עו"ד טרביה לרשום הערת אזהרה על המקרקעין לטובתם, ובמקביל פנו אל ספורי על מנת לברר את פשר העניין, שבתורו הפנה אותם אל הנתבע והמתווך ג'בור כבעלי סמכא להחליט במקומו ועבורו.

6.לגרסת התובעים, בשלב מסוים פנה המתווך ג'בור יחד עם עו"ד חמאיסי ועו"ד אבו ריא אל עו"ד טרביה ואל מר ודיע חמזה (להלן – "ודיע") והתובע 1, שהינו אביו של התובע 1 ואחיו של התובע 2 ומי שעומד הלכה למעשה מאחורי רכישת המקרקעין בשם התובעים, ופגישה ביניהם התקיימה ביום 16/4/04 במשרדו של עו"ד טרביה. באותה פגישה נחתם זיכרון דברים בו סוכם על ביטול העסקה כנגד התחייבותם של עו"ד חמאיסי, עו"ד אבו ריא, המתווך ג'בור והנתבע לשלם לתובעים את התמורה ששולמה על ידם בגין העסקה המקורית בסך של 130,000 דולר ועוד סך של 45,000 דולר בגין חוב של המתווך ג'בור כלפי התובעים, וזאת כנגד ביטול העסקה עם ספורי וויתור של התובעים על כל טענה כלפיהם (להלן – "ההסכם מיום 16/4/04", מוצג נ/6).

7.עוד הוסכם באותה פגישה, כי להבטחת פירעון שני השיקים אשר ישולמו לתובעים בגין הסכומים הנ"ל, יירשם משכון ראשון לטובתם על שתי חלקות מקרקעין: הראשונה, בשטח של 3 דונם מחלקה 36 בגוש 18415, והשניה, בשטח של 3 דונם מחלקה 21 בגוש 18666 (להלן– "המשכון").

8.אין מחלוקת, כי במעמד הפגישה ובמטרה לקיים את התחייבויותיהם לתשלום הסכומים הנ"ל לתובעים, משך עו"ד חמאיסי שיק מחשבונו ובחתימתו לטובת התובע 2 ששמו מופיע כנפרע, על סך של 400,000 ש"ח, ז.פ. ליום 15/7/04, ואילו עו"ד אבו ריא משך שיק מחשבונו ובחתימתו לטובת התובע 1 ששמו מופיע כנפרע, על סך של 405,000 ש"ח, ז.פ. ליום 15/7/04. כמו כן אין מחלוקת, כי כל אחד משני עורכי הדין חתם על גב השיק של האחר כערב לפירעונו, ואלה הם השיקים שבגינם נפתחו תיקי ההוצל"פ והעומדים במרכז ההתדיינות בתיק דנן (להלן – "השיקים" או "השיק של עו"ד חמאיסי" ובהתאמה "השיק של עו"ד אבו ריא").

9.בעקבות כך, ולאור הדרך בה הובטחה השבת התמורה לתובעים בגין העסקה, נחתם בינם לבין ספורי זיכרון דברים נוסף עוד באותו יום, קרי ביום 16/4/04, ובו צוין כי התמורה הוחזרה לתובעים ולאור זאת הם מתחייבים לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובתם על המקרקעין (נספח ג' לתצהיר של ודיע).

10.אומנם הנתבע לא נכח באותה ישיבה מיום 16/4/04 ולא חתם על ההסכם הנ"ל, אך לטענת התובעים, כל ההסכמות וההתחייבויות אליהן הגיעו באותה פגישה, שכוללות תשלום הסכומים הנ"ל באמצעות שיקים של עו"ד חמאיסי ועו"ד אבו ריא, והמשכון של שתי החלקות הנ"ל השייכות לא לאחר מאשר לנתבע, נעשו בהסכמת הנתבע ובתיאום טלפוני עמו – דבר המוכחש על ידי הנתבע.

11.אעצור לרגע כדי להתעכב בקצרה על הטיעון של הנתבע לגבי השתלשלות הדברים אשר קדמה לחתימת ההסכם מיום 16/4/04. לדברי הנתבע, עוד בשנת 2002 בקש עו"ד אבו ריא יחד עם המתווך ג'בור לקדם עסקת חליפין של הקרקע השייכת לספורי בחלקה 3 ששטחה הכולל הוא למעלה מ- 48 דונם – שלימים התובעים רכשו 10 דונם ממנה, כפי שצוין מקודם – כנגד חלקות קרקע בסח'נין השייכות למנהל מקרקעי ישראל. על מנת לממן הכספים הדרושים לרכישת כל החלקה של ספורי החלו השניים יחד עם עו"ד טרביה לשווק את חלקות המנהל בסח'נין לרוכשים פוטנציאליים באמצעות מכירת הקרקע של ספורי לאנשים המעוניינים ברכישת קרקעות של המנהל בסח'נין, וביצוע עסקת החליפין בבוא היום עם המנהל – כל זאת בציפייה להנבת רווח כספי מההפרש שבין הקניה למכירה.

12.מבין הרוכשים הפוטנציאליים שאותרו היה ודיע, אשר ביקש משיקולים שלו לבצע את העסקה בשם התובעים ולא בשמו הוא. בהתאם לכך נערך הסכם ביום 29/8/02 בין ספורי לבין עו"ד טרביה כנאמן בנוכחות הנתבע והמתווך ג'בור, אשר לפיו רכש עו"ד טרביה את כל חלקת הקרקע של ספורי בנאמנות עבור רוכשים שונים בתמורה לסך של 632,450 דולר, כאשר סך של 125,000 דולר ששולם כתשלום ראשון, הוא הסכום ששולם על ידי ודיע בגין חלקו בחלקה (נספח א' לתצהיר הנתבע).

13.הנתבע הוסיף, כי בשלב מסוים עסקת החליפין נכשלה, ובמקומה עלתה הצעה אחרת לפיה בתמורה לכל החלקה של ספורי יירכשו 13 מגרשים בשכונת 'בנה ביתך' בכפר כנא שבבעלות הימנותא והקרן הקיימת לישראל. בהמשך לאותה מגמה של גיוס כספים, עו"ד אבו ריא והמתווך ג'בור הסתייעו בעורך-דין נוסף, הוא עו"ד עבדאלכרים שנאווי, אשר הצליח, כך לטענת הנתבע, לגייס רוכשים פוטנציאליים נוספים שהיו מעוניינים ברכישת קרקע לפי המתווה הנ"ל, ואשר שילמו כספים לספורי לפי הסכם שנחתם בינו לבין עו"ד שנאווי, בידיעת ובהסכמת עו"ד אבו ריא ועו"ד טרביה, ואף נרשמה בגין כך הערת אזהרה לטובת עו"ד שנאווי (נספח ב' לתצהיר הנתבע).

14.לטענת הנתבע, עסקת החליפין עם הימנותא וקק"ל אושרה זמן קצר לאחר מכן, ועו"ד שנאווי היה מיופה הכוח למכירת כל החלקה של ספורי. אלא שעו"ד שנאווי לא עמד בכל ההתחייבויות הכספיות כלפי ספורי, ועסקת החליפין נתקעה. בינתיים בקק"ל התייאשו מהשלמת העסקה והודיעו על ביטול הסכמתם לביצועה, או אז נכנס הנתבע לתמונה לשם קיום עסקת החליפין והוצאתה לפועל לפי מתווה שהוצע על ידו, לאחר שהיו מעורבים בה עד אז אנשים רבים ששילמו כספים רבים, כמו ודיע, ומנגד ספורי טרם קבל את מלוא התמורה לה הוא זכאי.

15.הנתבע הוסיף, כי בשלב זה נכנס גם עו"ד חמאיסי לתמונה, שבעצמו רכש מגרש מהמגרשים שבנדון בכפר כנא, וביחד עם עו"ד אבו ריא ועו"ד נוסף, עו"ד ג'מאל דהאמשה, בקשו למכור יתר המגרשים של כפר כנא שטרם נמכרו, לגבות כספים ממי שהספיקו לרכוש מגרשים (דרך עו"ד שנאווי) אך לא שילמו עדיין את מלוא התמורה, ומהכספים שיתקבלו להשיב לודיע ורוכשים נוספים כמותו את הכספים ששילמו, לממן את הוצאות המסים שחלים בגין מס שבח, וכן לשלם לספורי יתרת כספי המכירה המגיעים לו.

16.הנתבע המשיך וטען, כי בינתיים ודיע החל להפעיל לחצים להבטחת זכויותיו, ועו"ד טרביה הצליח לשכנע את ספורי לחתום ביום 15/3/04 על הסכם אשר לפיו נמכרו לודיע, באמצעות התובעים, 10 דונם מחלקתו. ואזכיר לעניין זה, כי שטח זה נרכש תחילה על ידי ודיע באמצעות עו"ד טרביה כנאמן, ואילו כעת בוצעה המכירה ישירות לודיע אם כי על שם התובעים – היא העסקה שעומדת במרכז העניין ואליה התייחסתי בתחילת הדיון בסעיף 4 לפסק הדין.