חמוד נ' טאהא

החלטה

שתי בקשות עומדות להכרעה בתיק זה ושתיהן קשורות האחת בשנייה.

אחת – בקשה שהוגשה ע"י הנתבע לדחיית התביעה נגדו על הסף, בעילה של התיישנות והאחרת – בקשה לתקן את כתב התביעה, כאשר תיקון כתב התביעה יכשיר את התביעה במובן זה שעדיין כמובן יצטרך התובע להוכיח את תביעתו אך טענת ההתיישנות כטענת סף תדחה, שכן כתב התביעה הנוכחי אינו עונה על שאלת ההתיישנות.

בעניין זה שמעתי עדויות קצרות וממוקדות של התובע ושל הנתבע, וזאת בשתי ישיבות ביהמ"ש ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים קצרים, זאת מעבר לבקשות התלויות ועומדות בפני ביהמ"ש יחד עם החומר הרלוונטי.

לגבי התיקון נשוא הבקשה לתיקון כתב התביעה, מסביר התובע בסיכומיו, כי רענן את זכרונו ונוכח לדעת כי הוא התחיל את הטיפולים אצל הנתבע בשנת 2005 ולא בשנת 2007, כפי שנטען בכתב התביעה.

התובע הסביר בחקירתו, כי הסיבה לבלבול בתאריכים נעוץ בעובדה כי הכאבים בשיניו החלו בשנת 2007, דבר אשר גרם לו לסבור בטעות כי הוא התחיל את הטיפולים בשנת 2007, אלא שלאחר שדיבר עם אשתו היא הזכירה לו כי הוא התחיל את הטיפולים אחרי שנולדה בתו השנייה בשנת 2005 (עמ' 5 לחקירתו של התובע שורות 8,9).

עוד ציין התובע בחקירתו, כי הנתבע עשה לו שיקום לכל שיניו בשנת 2005, שכלל טיפולי שורש בכל השיניים עם כתרים והשחזה, כאשר טיפולים אלו נמשכו 8 חודשים.

בסעיף 7 לסיכומיה בבקשת התיקון, מדגישה ב"כ התובע, כי גישתו של ביהמ"ש כאשר מוגשת לו בקשה לתיקון כתב התביעה צריכה להיות מקלה ואף נעשית בשלבים מתקדמים והכל במטרה להגיע לחקר האמת ולמנוע קיפוח של מי מהצדדים.

נדמה לי שטיעוניה אלה מתייחסים לכך כי חסימת דרכו של התובע בשלב מוקדם כל כך להוכיח את תביעתו היא סעד קיצוני מידי ולכן ביהמ"ש צריך לאפשר שמיעת ראיות בתיק, על מנת לבחון את כל התמונה הכוללת בתיק זה.

בהתייחסות לטענת ההתיישנות והמסמך עליו מתבסס הנתבע כרשומה רפואית, מתבקש ביהמ"ש לפסול את המסמך משום שאין המדובר ברשומה מוסדית. ואולם, גם אם ביהמ"ש יסבור, כי מדובר במסמך קביל, הרי אין לתת לו משקל שיש בו לחרוץ את גורל טענת ההתיישנות בשלב מקדמי שכזה ובמיוחד לאור העובדה שמדובר במסמך שכל כולו פרי עטו של הנתבע ושיצר בעצמו.

עוד מבקש התובע לטעון, כי רישום המסמך הינו חלקי, מגמתי, סלקטיבי, נעדר פרטים מהותיים ואינו משקף את הטיפולים והבדיקות שעבר התובע אצל הנתבע.

הנתבע לא תמך מסמך זה במסמכים וראיות שיהיה בהם כדי לאושש את הרשום בו. כך למשל לא צירף יומן שניהל ואשר נרשמו בו, לטענתו, התורים שקבע לתובע. לא צירף קבלות או חשבוניות, כולל תשלומים ששילם לטכנאי אשר ביצע את עבודת כתרי החרסינה העליונה והתחתונה שביצע לתובע.

עוד מצביע התובע על כך, כי הנתבע אינו מצרף פרטים מהותיים וחשובים במסמך אך טורח לציין פרט שולי וחסר חשיבות כגון שהתובע סירב לחכות בתור בבואו למרפאה ביום 3.3.07.

רישום סלקטיבי ומגמתי זה, לטענת התובע, אין בו לשלול את האפשרות כי נעלמו ו/או הוחסרו רישומים שיהיה בהם כדי לאשר את טענות התובע לגבי טיפולים רבים שקיבל, לרבות בשנים 2007,2012.

הנתבע מצידו בסיכומיו, מצביע למעשה על כך כי התובע מנסה להטעות את ביהמ"ש וכי מדובר בתביעה שהתיישנה ואין אפשרות להכשירה "יש מאין".

הגירסא העובדתית אשר נתמכת בחוות דעת רפואית של ד"ר בוחרי שהוגשה ע"י התובע, מעלה טענה, כי התובע קיבל את טיפולי השיניים בתחילת שנת 2007 ואילך.

הבקשה לסילוק על הסף נבעה מכך שהנתבע טוען שהטיפול הרפואי האחרון שניתן על ידו לתובע התקיים בתאריך 21.6.05, אז הסתיים הטיפול ומאחר וכתב התביעה הוגש בתאריך 28.2.13, יש התיישנות.

תצהיר התגובה של התובע מתייחס לכך, כי הטיפול הרפואי אצל הנתבע החל בסוף שנת 2007 תחילת שנת 2008 ואז הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה ותמך אותה בתצהיר נוסף, ששם השתנתה הטענה וצויין, כי ביקוריו אצל הנתבע, על פי סעיף 12 לתצהיר, בשנת 2005 היו ספורים וכי הוא המשיך לבקר במרפאת הנתבע גם בשנים 2006 ו- 2007 ואילך, כאשר הנזק התגבש בהמשך והתגלה בשלב מאוחר יותר ועל כן חל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין.

הנתבע מדגיש, כי מדובר בתובע שהוא עורך דין ואשר התצהירים אשר אותם הגיש סותרים האחד את השני. אין כל ראייה לסתירה של המסמך בכתב, דהיינו הרשומה רפואית. מדובר בתובע בלתי אמין המשנה עובדות ותאריכים בהתאם לצרכיו.

רק כשעומת בפני הרשומה הרפואית המציא בעצם גירסא חדשה.