חמוד ואח' נ' דיאב ואח'

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקשים בהעדר הגנה ביום 4.9.12.

בהתאם לפסק הדין חויבו המבקשים לשלם למשיבים סכום של 36,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

בכתב התביעה, אשר על פיו ניתן פסק הדין כאמור, נטען, כי המשיבים רכשו מהמבקשים רכב, אשר לימים התברר כי מוטל עליו עיקול, המונע את העברת הבעלות. למרות פנייתם אל המבקשים על מנת שידאגו להסרת העיקול, הדבר לא בוצע, ועל כן טענו המשיבים בכתב התביעה, כי יש לבטל את ההסכם בשל הפרה יסודית, ולחייב את המבקשים לשלם למשיבים את מלוא המחיר של הרכב, בצירוף עלויות הרכישה, ובצירוף פיצוי על עגמת נפש, בסכום כולל של 40,707 ₪. בפסק הדין לא ניתן ביטוי לרכיב האחרון, אלא נפסק לזכות המשיבים סכום התביעה, ללא רכיב עגמת הנפש.

2. המבקשים מאשרים קבלת כתב התביעה לידיהם. לטענתם, קיבלו את התביעה הראשונה שהגישו המשיבים, לביהמ"ש לתביעות קטנות, אך בטרם הגישו כתב הגנה יצר עמם קשר ב"כ המשיבים והודיע להם, כי אין צורך בהגשת כתב הגנה, שכן יוגש כתב תביעה מתוקן.

המבקשים אף אינם חולקים על כך, שכתב התביעה המתוקן הומצא לידיהם ביום 2.6.12, ולעניין זה אין כל מחלוקת בין הצדדים. מאחר ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, וניתן להגיש כתב הגנה תוך 45 יום, ובשים לב בימי פגרת ביהמ"ש, ידעו כי הם רשאים להגיש כתב הגנה עד לתחילת ספטמבר 2012.

לטענת המבקשים, לאחר שנתקבלה בידיהם התביעה נוצר קשר בינם לבין המשיבים, וסוכם בין הצדדים, כי ככל שימציאו המבקשים אישור על ביטול העיקול – תימחק התביעה, ולא יהיה צורך להתגונן מפניה. ואכן, לטענת המבקשים, במהלך יולי 2012 המציאו למשיבים אישור על ביטול העיקול, וציפו לקבל הודעה על מחיקת התביעה. מטעם זה לא התגוננו. כאשר לא התקבל פסק דין המורה על מחיקת התביעה ניסו ליצור קשר עם המשיבים, ונאמר להם כי הבקשה טרם הוגשה מסיבות שונות. לטענת המבקשים, הופתעו לקבל אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, ביום 24.12.12, ממנה הבינו, כי ניתן נגדם פסק דין בהעדר הגנה, בניגוד לסיכומים בין הצדדים.

לגופו של עניין טוענים המבקשים, כי העיקול אכן הוסר. אסמכתא לכך צורפה לבקשתם. כעת אין מניעה כי המשיבים יעבירו את הבעלות ברכב על שמם, ובכל מקרה, לטענת המבקשים, אין לחייבם להשיב למשיבים את כל הסכום ששולם בעת הרכישה, כאשר הרכב נשאר בשימושם ובחזקתם.

3. המשיבים מכחישים כל יצירת קשר בינם לבין המבקשים לאחר הגשת התביעה. לטענתם, לא סוכם על מחיקת התביעה, לא התקיימה כל שיחה כטענת המבקשים, ולכן אין כל פירוט למועד השיחה ועם מי בדיוק בוצעה. לטענת המשיבים, גירסת המבקשים רצופה סתירות ושקרים. המבקשים מכרו למשיבים רכב מעוקל, ביודעם זאת, והם האחראים לעיכוב בהעברת הבעלות. לטענתם, דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

4. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

5. הבקשה שלפניי מצויה כל-כולה במתחם שיקול הדעת של ביהמ"ש, שכן אין חולק, כי כתב התביעה הומצא לידי המבקשים ביום 2.6.13.

המשיבים אמנם מכחישים קיומה של שיחה במהלכה סוכם, כי התביעה תימחק אם יומצא אישור על ביטול העיקול, אך הם לא תמכו דברים אלו בתצהיר מטעם מי מהמשיבים, והסתפקו בטענה, כי אין למבקשים כל אסמכתא להוכחת שיחה כזו.

לגופו של עניין, ברור כי הטענה שהעיקול בוטל הינה טענת הגנה טובה מפני התביעה, המבוססת על העובדה, שהרכב מעוקל, ועל כך שבשל העיקול נמנעת העברת בעלות. לשאלה זו, שהיא העיקרית, למעשה, אין כל תשובה בתגובתם של המשיבים. אמנם, לא מן הנמנע כי בשל ביטול העיקול באיחור (למעלה משנה לאחר המכירה) קמה למשיבים עילה לתבוע מהמבקשים פיצוי, אך יש להניח כי פיצוי זה לא יעמוד על מלוא ערכו של הרכב, ואף אם ימצא ביהמ"ש כי יש מקום להורות על ביטול ההסכם מחמת הפרה יסודית, הרי שאז יהא מקום להשבה הדדית, ולא יימצאו המבקשים מחוייבים במלוא ערך הרכב, כאשר זה נותר בחזקת המשיבים (אשר כיום יכולים להעביר את הבעלות בו על שמם).

כעת נראה, כי המבקשים אמנם פעלו לביטול העיקול, והצליחו לבטלו בסמוך לאחר קבלת כתב התביעה המתוקן לידיהם. בנסיבות אלה אף נראה, כי לא בשל זלזול בביהמ"ש או בצד שכנגד לא הוגש כתב הגנה, ולמעשה גירסתם לפיה פעלו לביטול העיקול במקום הגשת הגנה – מתוך הבנה הדדית עם המשיבים – אמינה בעיני. בנסיבות אלה, מאחר והגנה טובה לכאורה יש בפי המבקשים, הרי שדינו של פסק הדין להתבטל, מכוח שיקול הדעת המסור לביהמ"ש.

6. אף על פי שהיה בכוחם של המבקשים להימנע מהמצב הנתון, דהיינו ממתן פסק דין נגדם בהעדר הגנה, אילו רק דאגו להגיש בקשה לביהמ"ש, למתן ארכה להגשת כתב ההגנה, או כל בקשה אחרת, אינני מוצאת מקום לחייבם בהוצאות המשיבים.

הטעם לכך הוא הסגנון הבוטה והפוגע בו בחרו המשיבים לנמק את התנגדותם לביטול פסק הדין. בתגובתם כללו המשיבים ביטויים מעליבים כלפי המבקשים, תוך שהם מעוותים את אשר נטען בבקשה לביטול פסק דין, ומתוך פרשנותם המוטעה מייחסים למבקשים לעתים שקרים, ולעתים הודאה באחריותם (למשל - סעיפים 8+9 בהם הוסבר מדוע טענת המבקשים שיצרו קשר עם המשיבים שקרית, שעה שהמבקשים טענו כי ב"כ המשיבים הוא שפנה אליהם; סעיף 22 בו מביעים המשיבים זלזול בוטה במבקשים, ובמיוחד במבקש מס' 2; סעיף 30 בו נתלים המשיבים בטעות גרידא של המבקשים [אשר כתבו בבקשתם "המבקשים" במקום "המשיבים"], על מנת לייחס להם הודאה, כביכול, באחריותם לעיכוב העברת הבעלות). אופן ההתבטאות בו בחרו המשיבים – מיותר. ניתן היה להעלות אותן טענות בסגנון פוגע פחות ומכבד יותר.