חמו נ' מושב עובדים של הפועל מזרח ואח'

החלטה

1.לפניי בקשתה של התובעת להורות על המצאת מסמכים בדרך של תעודת עובד ציבור מטעם נתבעת 2 ו/או לזמן את נציג נתבעת 2, לישיבת ההוכחות הקבועה ליום 27.5.13.

המסמכים שמבוקש המצאתם באמצעות תע"צ הם:

א. נהלים ו/או מסמכים אחרים ו/או רשומות אשר מכוחם אמורים לפעול ספקי מים, הן באשר לניתוק צרכן מאספקת מים והן באשר לאספקה סדירה של מים לצרכן, כל עוד אין ספק אחר תחתיו.

ב. הרישיון שמכוחו פועל הנתבע 1 ביחס לאספקת המים.

2.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, אני מורה לנתבעת 2 להמציא בדרך של תעודת עובד ציבור את הרישיון מכוחו פעל הנתבע 1 בלבד.

תקנה 178(א1) קובעת כי ככלל לא תשלח הזמנה לעובד ציבור למתן עדות בעל פה אם ניתן לקבל עדותו באמצעות תעודת עובד ציבור כמשמעותה בפקודת הראיות.

ראו בספרו של השופט אורי גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית, "אין לשלוח הזמנה לעובד ציבור למתן עדות בעל-פה, אם ניתן לקבל את עדותו באמצעות תעודה של עובד הציבור או תעודה ציבורית, כמשמעותן ב. החריג לכלל זה הוא, שרק במקרה שאי אפשר ליתן תעודה ציבורית כאמור, יתיר בית המשפט משלוח הזמנה לעובד הציבור לבוא וליתן עדות בעל-פה. הוראה זו מצויה בפסקה (א1) שהוספה לתקנה 178 לתקנות" (עמ' 305 –306)

התובעת הודתה כי כל שברצונה הוא הצגת מסמכים, כלומר, אין כלל מחלוקת שהתובעת יכולה להוכיח את שברצונה להוכיח על יסוד מסמכים בלבד, לפיכך אין כלל צורך לזמן מאן דהו מטעם נתבעת 2 למתן עדות רק בשביל להציג מסמכים שיכולים להיות מוגשים באמצעות תע"צ.

3.לעניין עצם המצאת המסמכים- התובעת לא פירטה באלו נהלים ספציפיים או רשומות היא חפצה (סעיף א' לעיל) על מנת שניתן יהא לבחון האם אלו עומדים בתנאי סעיף 23 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות") לפיו "בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות הדין, לקבל כראיה תעודה על דבר שנרשם במסמך רשמי; התעודה תהיה חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את המעשה או קיבל את הידיעה שנרשמה, ואם אין הוא עוד באותו שירות – בידי האחראי על היחידה שבה עבד".

מתגובת נתבעת 2 עולה כי אין כלל כללים או נהלים אשר נרשמו במסמך רשמי בעניין . הנתבעת 2 אף הפנתה לפסיקה הרלוונטית .

4.יחד עם זאת באשר לרישיון-הנתבעת 2 הודיעה כי אין מניעה להמציאו והמדובר במסמך רשמי. מאחר שלטענת הנתבע 1 ,הרישיון צורף מימלא לתצהיר מטעמו,אינני רואה מניעה להיעתר לבקשה בעניין זה על מנת לוודא כי אכן המדובר ברישיון הנידון.

לפיכך אני מורה לנתבעת 2 להמציא את רישיון אספקת המים שניתן לנתבע 1 בדרך של תעודת עובד ציבור תוך 3 ימים.

ראו י' קדמי בספרו "על הראיות" , חלק שני, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009: "מסמך רשמי בהקשר זה- אינו מושג זהה ל"תעודה ציבורית"; ונראה, כי משמעותו דומה לזו שניתנה לו בהקשר לעבירה של זיוף "מסמך רשמי", שהיתה קבועה בסעיף 338 לפח"פ,1936..." על רקע זה נקבע: ספק בעיני אם ניתן לומר על רישומים בגין הוצאות שנעשו על-ידי המדינה שהם בגדר 'מסמך רשמי'- אינה ניתנת להוכחה באמצעות תעודת עובד ציבור..." (עמ' 944)

הנתבעת 2 הגישה תגובה והתנגדה להמצאת מסמכים מן הטעם שמדובר בשאלה משפטית וכי עד היום לא נקבעו כללים בהתאם לסמכות מועצת רשות המים לפי סעיף 102 לחוק המים, התשי"ט - 1959 מסמיך את מועצת רשות המים להתקין כללים בעניין הפסקת אספקת המים, אולם טרם הותוו כללים בעניין.

לאור האמור, הרי שנראה כי ממילא אין טעם להמציא מסמכים שלכאורה אינם בנמצא. עם זאת, ככל שבכוונת התובעת להסתמך על מסמכים ספציפיים לגביהם היא סבורה שהם עונים על הגדרת "מסמך רשמי" כמפורט לעיל, ולאור הסמיכות למועד ההוכחות, תגיש התייחסותה להם תוך יומיים מהיום עם העתק לנתבעים אשר יתבקשו להגיב תוך יומיים לאחר מכן.

לעניין סעיף ב'- כלומר, הרישיון שמכוחו מספק המושב מים לתושביו, נטען ע"י נתבעת 1 כי זה צורף לתצהיר עדות ראשית מטעמה. נתבעת 2 הסכימה להציג את הרישיון ככל שבית המשפט יורה זאת, ולכן התובעת רשאית לפנות לנתבעת ולקבל העתק ממנו.

ניתנה היום, י"ד סיון תשע"ג, 23 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: