חמו נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 26/05/13, על ידי השופט שלמה בנג'ו, בתיק ת"ד 583-04-12.

2.הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ובעיקר עונש הפסילה בפועל.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירות של אי מתן זכות להולך רגל להשלים חציית הכביש בבטחה – עבירה לפי תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"), עבירה של נהיגה רשלנית - לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), ביחד עם סעיף 38(2) לפקודה והתנהגות שגרמה נזק לרכוש או חבלה לגוף - עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות.

4.בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 29/08/11, נהג המערער במונית ברחוב רמז שבקריית אתא, חלף על פני הצומת עם רחוב בורוכוב והמשיך לכיוון רחוב רמז. אותה עת, חצתה את הכביש משמאל לימין, ביחס לכיוון נסיעת המערער, הולכת רגל, ילידת 1988, אשר הספיקה לצעוד מספר צעדים על פני מעבר החצייה, עד שנפגעה.

5.המשיבה טענה כי המערער נהג ברכב ברשלנות משלא שם לב לדרך, לא הבחין בהולכת הרגל, לא אפשר לה להשלים חציית הכביש בבטחה ופגע בה. כתוצאה מהתאונה, נחבלה הולכת הרגל בגופה ונזקקה לטיפול רפואי. כמו כן, רכבו של המערער ניזוק.

6.המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים והרשיעו בדין. לאחר מכן, שמע את טיעוני הצדדים לעונש והטיל עליו את העונשים הבאים:

6 חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים ו- 2000 ₪ קנס שישולם בחמישה תשלומים.

7.הערעור, כאמור, כנגד חומרת הדין.

טענות הצדדים:

8.המערער טען כי עונש הפסילה פגע בפרנסתו מאחר והוא עובד כנהג מונית. מאז הוא לא יכול לעבוד במקצועו ומצבו הכלכלי בכי רע. עליו לשלם מזונות וחובות שונים, לגרסתו.

9. המערער טען כי נסיבות ביצוע העבירה ותוצאתה לא הצדיקו הטלת עונש פסילה בפועל כה ארוך. המערער נוהג מזה כ- 35 שנה.

10.המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. העונש אינו חמור ואינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

המשיבה הוסיפה וטענה כי למרות השנים הארוכות בהן נוהג המערער, הרי הוא צבר לחובתו הרשעות רבות, 60 עבירות שכוללות 13 עבירות של מהירות מופרזת, שתי עבירות של עקיפה שלא כחוק, נהיגת רכב שיש בו ליקויים מכנים שונים, 9 עבירות של פנייה לא נכונה, 3 עבירות של אי ציות לתמרור עצור, אי מתן זכות קדימה ועבירות נוספות כאשר מתוך מכלול העבירות, קיימות רק שלוש עבירות טכניות.

דיון והכרעה:

11.לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בהרשעות הקודמות של המערער ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

12.ראוי לציין כי בצד העבירה בה הורשע המערער קבוע עונש פסילה מינימאלי של שלושה חודשים וכי העונש שהושת עליו אינו רחוק מעונש זה, עד למידה שתצדיק התערבות ערכאת הערעור; שכדרכה נוהגת להתערב בעונש שהערכאה הדיונית הטילה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ואשר בהם הוטל עונש החורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

עניינו של המערער לא נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן – ראו והשוו פסק הדין בעפ"ת (חי') 55820-02-13, סאלח ניסים נ' מדינת ישאל, (ניתן ביום 28/05/13) ופסק הדין בעפ"ת (חי') 7802-03-13, גלית דדו נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 02/06/13).

13.המערער יליד 1960, אומנם נוהג מזה מספר שנים ברכב ציבורי, אך לחובתו הרשעות קודמות רבות בגין עבירות שונות וחמורות .