חמדון נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, אשר ניתן ביום 25.11.10 על ידי השופט א.קאופמן בתיק נ"ב 3456-06-09.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה כשבכתב האישום המקורי יוחסו לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לאות של שוטר, נהיגה ברכב כאשר רישיון הנהיגה פקע תקופה העולה על ששה חודשים, גרימת נזק ונהיגה ללא ביטוח.

בעובדות כתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 6.6.07 בשעה 17:35 ברכב בכביש 805 - צומת שעב. באותה עת הוקם מחסום משטרתי בצומת כאשר שני שוטרים עמדו בסמוך למחסום. בהגיע המערער לצומת הורה לו אחד השוטרים לעצור, אך הלה האיץ את מהירות נסיעתו כשהוא מתקרב למקום עמידת השוטר שנאלץ לקפוץ הצידה על מנת שלא יפגע. בעקבות זאת הוזעקו ניידות והחל מרדף אחרי המערער.

המערער המשיך בנסיעתו המהירה והפרועה לכיוון כפר כאבול כשניידת מנסה לעצור אותו ונוסעת בעקבותיו. הניידת קראה במערכת הכריזה למערער לעצור. חרף זאת המשיך המערער בנהיגתו הפרועה כשהוא נוסע בניגוד לכיוון הנסיעה בסמטאות כאבול. ילדים קפצו לצד הכביש על מנת שלא יפגעו ורכבים סטו לשוליים עקב נהיגת המערער המסוכנת.

המערער ניסה לפגוע ברכב המשטרתי, נכנס למטע זיתים והוא נעצר רק לאחר שהניידת פגעה ברכבו. המערער ירד מהרכב ובעקבותיו ירד שוטר מהניידת שרדף אחריו רגלית מרחק של 2 קילומטר עד שעצר אותו.

המערער תחילה כפר בעובדות כתב האישום באמצעות בא כוחו עו"ד אלדין דיאב.

ביום 14.11.10 ובמעמד המערער תוקן כתב האישום בדרך של מחיקת סעיף גרימת הנזק, המערער חזר בו מהכפירה, הודה והורשע.

הצדדים טענו לעונש ובית משפט לתעבורה גזר על המערער את העונשים הבאים:

3 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילה בפועל של 12 חודשים בנוסף ומעבר לפסילה שהוטלה עליו עם הגשת כתב האישום ועד לתום ההליכים, 4 חודשי פסילה על תנאי ולמשך שנתיים וחתימה על התחייבות כספית על סך של 5000 ₪ ולמשך שנתיים.

הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

המערער טוען כי העונש שהושת עליו חמור מאוד ואינו עומד בפרו פרציה נכונה לעבירות ולנסיבותיו.

ב"כ המערער העלה טענות שונות שלא נגעו לעונש, אך משום שהערעור מופנה לעניין העונש בלבד אינני מוצא צורך להתייחס אליהן. טענותיו של המערער הופנו כנגד הסנגור הקודם והייצוג של המערער בבית משפט לתעבורה.

ב"כ המערער ביקש להפנות את המערער לממונה על עבודות שירות ולשירות המבחן. הממונה הגיש ביום 18.4.11 חוות דעתו ובה ציין כי המערער מתאים לעבודות שירות ואף הציע להציבו בעיריית טמרה.

שירות המבחן הגיש תסקיר ובו תאר את המערער כאדם חיובי התומך במשפחתו. שירות המבחן המליץ שלא לשלוח את המערער אל מאחורי סורג ובריח והמליץ על ריצוי עונש המאסר במסגרת עבודות שירות, תוך העמדת המערער במבחן למשך 18 חודשים, במסגרתו ישתלב בהליך טיפולי, הליך שהמערער הביע נכונות להשתלב בו.

המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות. העונש הולם את נסיבות העבירה ואין כל מקום להקל באף רכיב ממנו.

לאחר שעיינתי בגזר הדין של בימ"ש לתעבורה, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערעור כפי שיפורט בהמשך.

מבלי להקל ראש בהתנהלות המערער אומר כי בית משפט לתעבורה החמיר איתו והטיל עונש החורג במידה מסיומת מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים, זאת ניתן להסיק מהאמור בגזר הדין. בימ"ש לתעבורה כתב כי המשיבה " עשתה עם המערער חסד שלא האשימה אותו בעבירה של סיכון חיי אדם " – ראו עמ' 2 לגזר הדין, תוך שהוא מביא בפירוט את עדויות השוטרים. אמירה זו יוצרת את התחושה שבית המשפט לתעבורה היה תחת הרושם שנסיבות האירוע חמורות ואף יש בהן כדי ליחס למערער עבירות חמורות יותר מהעבירות שיוחסו לו ובהן הורשע.

בימ"ש לתעבורה הטיל עונש מאסר של שלושה חודשים, חרף עברו הנקי של המערער, למעט שתי עבירות תעבורה ישנות, הוא לא היה מוכן לבחון התאמת המערער לריצוי עונשו בעבודות שירות והורה על ריצוי העונש מאחורי סורג ובריח.

המערער יליד 1976, נשוי ואב לשני ילדים. העבירה בוצעה לפני כשלוש שנים וחצי – מיוני 2007, אין לו עבר פלילי ועברו התעבורתי מלפני שנים רבות – משנת 2000 והאחרונה משנת 2003, כשחלקן הן עבירות ברירת משפט, כך שמדובר בעבר קל יחסית.