חמדאן נ' סעדיה

פסק דין

לפני תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבע.

התובע טוען בכתב התביעה כי הוא הוא בעל חנות למוצרי חשמל בכפר כנא וכי הנתבע רכש ממנו בחודש אוגוסט 2012 מקרר וסיר טיגון בסכום כולל של 5,900 ₪ אך לא שילם עבור המוצרים. על כן מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו את סכום העסקה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ובסה"כ סך של 6,490 ₪.

הנתבע מכחיש בכתב ההגנה את טענות התובע וטוען כי אין שחר לטענה כי הוא רכש מן התובע מוצרים חשמליים בחודש אוגוסט 2012. המקרר שיש לנתבע בביתו אכן נרכש מן התובע, אך זאת לפני 8 שנים ותמורתו שולמה. מאז לא רכש הנתבע מקרר נוסף מן התובע. הנתבע טוען עוד כי מספר הטלפון הנייד שצוין בתביעה איננו המספר שלו , כך שיתכן שיש טעות כלשהי של התובע והתביעה באה כניסיון התעשרות שלא כדין.

בדיון שהתקיים בפני אתמול, העידו התובע והנתבע. לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

התובע הבהיר בעדותו בבית המשפט, שהותירה רושם אמין, כי העסקה נשוא כתב התביעה - מכירת המקרר וסיר הטיגון לנתבע – בוצעה בשנת 2005 ולא בשנת 2012 כפי שציין בכתב התביעה. מוצרים אלה סופקו לנתבע בביתו והתשלום עבורם נעשה באמצעות שיקים שנמסרו לתובע על ידי חתנו של הנתבע - עו"ד מוחמד פוקרא. שיקים אלה חוללו ולא כובדו, התובע פנה לנתבע ולעו"ד פוקרא אשר דחו אותו בלך ושוב ומשנוכח התובע כי הם לא משלמים לו עבור העסקה, הוא הוציא את החשבונית בשנת 2012 והגיש את התביעה.

הנתבע אישר בעדותו כי אכן בשנת 2005 הוא רכש מן התובע מקרר. עוד אישר הנתבע כי מדובר במקרר מתוצרת 'סימנס' - זה המקרר המצוין גם בהזמנה עליה נסמך התובע (ת/1).

בנסיבות אלה, עובר הנטל לנתבע להוכיח כי הוא אכן שילם לתובע עבור מקרר זה.

הנתבע לא עמד בנטל זה. לטענתו, הוא שילם לתובע בשיקים שלו שנמסרו על ידי התובע לעו"ד פוקרא (עמ' 2 שורות 16-17 לפרוטוקול). הנתבע לא תמך טענה זו באסמכתאות והיא אף איננה מתיישבת עם הגיונם של דברים, בהתחשב בכך שעו"ד פוקרא הוא חתנו שליווה אותו ברכישה, כעולה מעדות הצדדים. בהמשך עדותו שינה הנתבע גרסתו וטען כי שילם לתובע ב"כסף" והעיד, באופן שלא הותיר אמון (בעמ' 3 שורות 9-11 לפרוטוקול):

"נתתי לך את הכסף, אני לא מכיר את פוקרא כדי לתת לו כסף, על מה לתת לו כסף? הוא היה חבר של פוקרא, יש ביניהם עסקים, הוא חייב למוחמד פוקרא כסף, אולי הוא נתן את הכסף למוחמד פוקרא כסף, מה אכפת לי".

משהוכיח התובע כי הנתבע אכן רכש ממנו את המקרר כמפורט בהזמנה ת/1, כאשר על פי טענתו, שלא נסתרה על ידי הנתבע, המוצר הנוסף המצוין בהזמנה זו (סיר טיגון) נמכר כבונוס באותה עסקה, ומשלא הוכיח הנתבע את טענתו כי הוא שילם לתובע עבור אותם מוצרים, הרי שדין התביעה להתקבל בכל הנוגע לסכום הקרן של העסקה.

מנגד, סבורני כי אין לחייב את הנתבע בתשלום הפרשי ההצמדה והריבית עד למועד בו בחר התובע להגיש את תביעתו.

על יסוד האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבע לשלם לתובע סך של 5,900 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: