חמדאן נ' ליפשיץ

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' איה מחאג'נה קרמאן), מיום 28.3.13, בתיק מס' 02-12902-07-3, במסגרתה התקבלה בקשת הזוכה בתיק וצו התשלומים הועמד על סך של 8,000 ₪ לחודש.

ביום 18.3.13 הגיש הזוכה בתיק ההוצאה לפועל בקשה להגדלת צו התשלומים בתיק.

כאמור לעיל, בקשה זו התקבלה בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 28.3.13, ההחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני, וצו התשלומים למבקש הועמד על סך של 8,000 ₪ החל מיום 15.4.13 ובכל 15 לחודש אחריו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בבקשה אשר בפני מציין המבקש כי הנו בן 65, בעברו עבד כמנהל בנק וסוכן ביטוח ונקשר בעסקים עם הזוכה בתיק ההוצאה לפועל. לטענת המבקש הוא עבר סדרה של אירועי לב אשר גרמו לקריסת עסקיו והוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 75%. לטענתו, הוא מתקיים מקצבאות נכות בלבד. לטענת המבקש הוא איבד את כושר עבודתו וזכאי לרכב נכה. לטענתו הרשמת הנכבדה התעלמה מעובדות אלו וקביעותיה לעניין כושר השתכרותו וניידותו, שגויות. לטענתו, הרשמת הנכבדה לא הסבירה את הבסיס לקביעותיה. המבקש טוען עוד כי החלטת הרשמת הנכדה לפיה היא מכמתת את תשלומי המזונות שמבצע המבקש בסך של 3,000 ₪ הנה מוטעית ובניגוד לקביעת בית המשפט לענייני משפחה. המבקש מציין כי הוצאותיו בגין אחזקת רכב ומזונות אשתו וילדיו מגיעות לסך של כ- 15,0000 ₪ והכנסתו, המורכבת כאמור כולה מקצבאות המוסד לביטוח לאומי, עומדת על סך של כ-10,000 ₪. לטענתו הוא אינו מצליח לעמוד בתשלומי המזונות ואף נפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל בשל כך. המבקש טוען כי הוא נושא בהחזרי הלוואות שניטלו בעבר, עובר להסתבכותו הכלכלית. לטענתו, מצבו הרפואי מקשה עליו את הניידות ברגל או בתחבורה ציבורית וקצבת המל"ל המשולמת לו כוללת רכיב של אחזקת רכב ועל כן לא היה כל מקום לקביעת הרשמת, לפיה עליו לצמצם הוצאות אלו. המבקש טוען כי מצבו הכלכלי מונע ממנו החלפת רכבו וכי חשף בפני הרשמת את מלוא הכנסותיו והוצאותיו. לטענתו הוא שב להתגורר בבית אשתו, בחדר נפרד זאת בשל מחלתו והצורך בעזרה זמינה, מה גם שבמקום לשלם דמי שכירות במקום אחר הוא משתתף בהוצאות הבית.לטענתו, עיקר הוצאותיו נובעות מפריסות מחודשות של חובות והלוואות. המבקש טוען כי למד משפטים בניסיון לשקם את עצמו, לימודיו הסתיימו לפני כשלוש שנים ואין לכך כל השלכה באשר ליכולתו הכלכלית כיום ולפוטנציאל השתכרותו. המבקש טוען כי הוא מועמד לניתוח לב נוסף, סובל משלוש פריצות דיסק ופגיעה קוגנטיבית המשפיעה על הזיכרון ובנסיבות אלו לא ניתן לצפות ממנו כי יממש את פוטנציאל השתכרותו. המבקש טוען כי התמחה במשרד עורכי דין לא במשרה מלאה, אלא מספר שעות מצומצם בשכר מינימום ששולם לו כעזרה ולא בגין כישוריו. לטענתו, אין לו זכויות במקרקעין ומשכך קביעת הרשמת הנכבדה כי אמורה להיות הכנסה מהמקרקעין, מוטעית. לטענת המבקש אין באפשרותו לעמוד בצו התשלומים שנקבע לו ומכאן בקשתו אשר בפני.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיב.

ההחלטה עליה מבקש המבקש לערער בפני ניתנה ביום 28.3.13 ולא ביום 18.4.13 כפי שציין המבקש בבקשתו.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו.

לפיכך המועד להגשת בקשת ערעור ביחס להחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני חלף ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.

מעיון בהחלטה נשוא בקשת הערעור, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר היו בפניה, החלטתה מפורטת ומנומקת ואין כל מקום להתערב בה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).

בבקשה שבפני אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת עובר למתן החלטתה ולמעשה הבקשה מהווה חזרה על אותן הטענות כפי שנטענו בפני הרשמת ואשר נלקחו בחשבון על ידה.

כאמור בהחלטת הרשמת הכבדה, העובדה כי המבקש נושא בהחזרי הלוואה, מהווה העדפת נושים אסורה. אין כל הצדקה להעדיף פירעון חובות לנושים אשר אינם נוקטים בהליכי הוצאה לפועל, על פירעון חובות בתיקי ההוצאה לפועל ולעניין זה ראה בר"ע (מחוזי ת"א) 1654/08 יהודית רכטינגר נ' בנק דיסקונט, תק- מח 2009(2), 9319.

כאמור בהחלטה, מחקירת החייב עולה כי משלם דמי מזונות בסך של 4,000 ₪, בני הזוג פרודים ולא גרושים, והחייב מתגורר בבית המגורים של המשפחה אשר לטענתו שייך לאשתו ומשלם חלק מהוצאות הדיור.בנסיבות אלו אכן הצדק עם הרשמת הנכבדה אשר קבעה כי ככל שגרסת המבקש אכן נכונה, הדבר מהווה תשלום כפול - הן המזונות והן הוצאות הבית. יתרה מכך, בהתאם להחלטת הרשמת הנכבדה גובה החוב בתיק המזונות הפתוח כנגד המבקש, עומד על סך של 193,886.26 ₪, והתשלום אחרון בתיק זה בוצע ביום 19.7.10. עניין זה אינו עולה בקנה אחד עם טענת המבקש לפיה הוא משלם את דמי המזונות בסך 4000 ₪ מדי חודש כחלק מהוצאותיו בה בעת שבמסגרת הבקשה שבפני טוען המבקש כי הוא אינו מצליח לעמוד בתשלומי המזונות.