חמדאן נ' כפר כנא מועצה מקומית

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ע' הוד) מיום 18.10.2010

פסק דין

בתביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המערער נגד המשיבה הוא טען, כי בינו לבינה נחתם בשנת 1999 חוזה בכתב, לפיו התחייבה האחרונה לשלם לו סך 75,000 ₪, תמורת 18 עצי זית שנעקרו, לשם הרחבת כביש. המשיבה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה, טענה שנתקבלה בידי בית המשפט קמא. מכאן הערעור שלפניי.

שתי טענות בפי המערער, בניסיון להתמודד עם טענת ההתיישנות. בראשית הוא טוען, כי ההסכם הנ"ל סב סביב פיצויי הפקעה שהתחייבה המשיבה לשלם לו, וכיוון שלשיטתו אין התיישנות בתביעה לפיצויי הפקעה – היה על בית המשפט קמא לדחות את בקשת המשיבה. בטענתו השניה הוא טוען, כי רק בשנת 2010 הגיע לידו ההסכם הכתוב, ולכן רק אז יכול היה להגיש תביעה בסדר דין מקוצר, משמע מניין ימי ההתיישנות מתחיל, לשיטתו, מהיום בו הוא קיבל לידיו את המסמך הכתוב.

בשתי טענותיו אלה של המערער אין כל יסוד.

אשר לטענה הראשונה, תביעת המערער נסמכה על התחייבות בכתב שנתנה לו המשיבה. עילת התביעה היא אכיפתו של ההסכם, על ידי תשלום הסכום הנקוב בו. אין זה מעלה או מוריד מה עמד מאחורי ההתחייבות, ואם היתה תמורה להפקעה, כפי שטוען המערער. מלים אחרות, עילת התביעה נסמכת על הפרת חוזה, ולא על אי-תשלום פיצויי הפקעה. ככזו – את מניין ימי ההתיישנות יש למנות מהיום בו היה על המשיבה, לפי החוזה הנטען, לשלם את התשלום לו התחייבה בחוזה, משמע משנת 1999.

גם לטענה השניה אין כל יסוד. מניין ימי ההתיישנות איננו מתחיל ביום בו הגיע לידי המערער החוזה הכתוב. היה בידו להגיש את תביעתו בתוך תקופת ההתיישנות, כשהוא טוען לקיומו של חוזה בכתב, גם אם זה איננו בידו. העובדה, שלא היה בידו להגיש קודם לשנת 2010 תביעה בסדר דין מקוצר דווקא, אינה ממין העניין, הואיל והיה בידו, כאמור, להגיש תביעה בסדר דין רגיל.

משום הטעמים הללו – נכון פסקה השופטת קמא כאשר סילקה את תביעת המערער על הסף מחמת התיישנותה.

הערעור נדחה, אפוא. המערער ישלם למשיבה שכר טרחת עורכי דין בסך 10,000 ₪, אותם יש בידה ליטול מתוך הערבון שהפקיד המערער בהליך הערעור.

ניתן היום, כ"ח ניסן תשע"א, 02 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: