חמדאן נ' ח'טיב ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך של 7,535 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעים בבית המשפט לתביעות קטנות בבית שאן.

טענות הצדדים בקצרה

1.לטענת התובע בשנת 2004 רכשו הנתבעים מהתובע מוצרי חשמל ורהיטים בעלות של 6,850 ₪, ועד היום טרם שילמו לו סכום זה.

2. הנתבעים טענו כי יד לדחות את התביעה על הסף לאור התיישנותה. עוד טענו הנתבעים, כי החתימה המתנוססת על החשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה אינה של הנתבע 1 אלא חתימה מזויפת.

3.עוד טענו הנתבעים, כי הנתבעת 2 רכשה מוצרים מהתובע, אך שילמה את תמורתם מזה זמן רב, ואינה מחזיקה במסמכים שמוכיחים את התשלום , לאור הזמן הרב שחלף מאז ועד היום.

4.ביום 24/2/13 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם, והוסיפו כדלקמן: הנתבע 1 טען כי הוא שילם לתובע בגין מוצרי החשמל שרכשה הנתבעת 2 בשיק שעותק ממנו הגיש לבית המשפט וסומן נ/1, וביקש להגיש תצהיר מאת מנהל החברה שהנפיקה את השיק, כוכב 2000 חברה לבניין בע"מ, (להלן: "החברה") לשם אימות טענתו, כן טען כי שילם לעורך דין שערך לו כתב ההגנה 1,000 ₪ ומבקש לחייב את התובע להחזיר לו סכום זה. התובע, טען כי השיק נ/1 הינו של החברה, אשר רכשה מחנותו מוצרי חשמל ואיננה קשורה לנתבעים כלל וכלל. כן ביקש התובע להגיש תצהיר מטעם עו"ד בשם וליד ח'טיב, אשר שילם לתובע על חשבון חוב הנתבעים, אך השיקים שמסר לא כובדו.

5.התובע הגיש לבית המשפט ביום 27/2/13 תצהיר שלו, ולא של עו"ד ח'טיב, אליו צירף עותק של שיקים שלטענות מסר לו הנתבע 1 וחזרו מהסיבה אין כיסוי מספיק. ואילו הנתבע 1 הגיש הודעה לבית המשפט ביום 17/3/13, אליה צירף תצהיר של מנהל החברה, המאשר כי השיק נ/1 נמסר לנתבע 1 .

דיון ומסקנות

האם התביעה התיישנה

6.סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח -1958, קובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא – בשאינו מקרקעין- שבע שנים. מעיון בכתב התביעה עולה כי הרכישה נעשתה בשנת 2004, ומשתי החשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה עולה כי הן הונפקו בתאריכים: 31/5/2004 ו- 31/7/2004, כלומר המועד שניתן להגיש בו את התביעה נשוא החשבוניות הינו לכל המאוחר, 31/7/11, כאשר התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 25/11/12, בחלוף שנה ממועד התיישנותה.

7.התובע לא הצביע על עובדות כלשהן מהן ניתן ללמוד כי מרוץ ההתיישנות הופסק וכי התביעה לא התיישנה, ועל כן יש לקבל את טענת הנתבעים כי התביעה התיישנה, ולהורות על דחייתה.

דחיית התביעה לגופו של עניין

8.גם לגופו של עניין דין התביעה להידחות.

כאמור לעיל, התובע תבע את הנתבע 1 שהינו מנהלה של הנתבעת 2 ואת הנתבעת 2 . באשר לנתבע 1, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו. החשבוניות אשר צורפו לתביעה מופנות לנתבעת 2, ומישהו הוסיף בכתב יד, ליד שמה של הנתבעת 2, את שמו של הנתבע 1, אך אין בכך שום הוכחה כי הנתבע 1 הוא אשר רכש את מוצרי החשמל מאת התובע.

ועוד, הנתבע 1 טען כי מעולם לא ערב לשקים של הנתבעת 2, וכי החתימה המתנוססת על החשבוניות אינה שלו. משטען הנתבע 1 לזיוף חתימתו, הנטל להוכיח כי החתימה היא של הנתבע 1, נופל על התובע, והתובע לא הוכיח כי מדובר בחתימת הנתבע 1, ולא הגיש לשם כך שום אסמכתא או ראייה. נהפוך הוא, הנתבע 1 הציג לבית המשפט מסמכים, בהם מופיעה חתימתו, נ/2, כדי להוכיח כי החתימה על החשבוניות אינה שלו. מכאן יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 1.

9.אותו דין ביחס לנתבעת 2. נתבעת זו אישרה כי רכשה מוצרי חשמל מהתובע, אף הוסיפה כי שילמה בגינם בשיק המונפק מאת החברה נ/1 . לאור טענת התובע כי שיק זה ניתן לו ע"י החברה בגין מכשירים אשר רכשה לעצמה, הגיש הנתבע 1 תצהיר של מר אלי ביבי, מנהל החברה ואחד מבעלי המניות בה, בו הוא מצהיר כי השיק נ/1 נמסר לנתבע 1 בגין עבודה שביצע הנתבע 1 באחד מאתרי החברה בצפת. מכאן הרי שדין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות.

10.מכל האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעים נדחית מהנימוקים שפורטו לעיל.

לפנים משורת הדין בלבד, לא אתן צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.