חמדאן נ' ועדה מקומית לתכנון מבוא העמקים

פסק דין

כב' השופט בנימין ארבל, סגן נשיא:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' סגן הנשיא, השופט יוסף סוהיל) אשר ניתן ביום 11.6.2013 בת.א 15854-02-09, בתביעה כספית להחזר הוצאות שהוציאה המשיבה לצורך ביצוע צווי הריסה מנהליים.

תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא:

1. המשיבה, ועדה מקומית לתכנון ובניה (להלן - "המשיבה"), הוציאה, באמצעות היו"ר, צווי הריסה מנהליים לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (להלן – חוק התכנון והבניה), בו הורתה על הריסת עבודות בניה אותן ביצע המערער, ללא היתר, כאשר הקים עסק למכירת כלי רכב על גבי מגרש בעל ייעוד חקלאי. העסק מורכב היה ממגרש חקלאי, אשר נסלל באספלט והוקף בגדר בנויה בטון ורשת, וכן מכולה.

2. המערער נקט בהליכים משפטיים שונים במסגרת ניסיונותיו לבטל את צווי ההריסה ולעכב ביצועם, על מנת למצות את זכויותיו טרם הריסת המבנים.

3. לאחר שנדחה ערעורו של המערער נגד צווי ההריסה גם בבית המשפט העליון, פנתה המשיבה לתאם מועד להריסה בין המשטרה, מפקח מטעם המשיבה וקבלן ההריסה שנבחר.

4. בקשה דחופה לדחיית מועד ביצוע ההריסה, עד ליום 31.3.2008 (המועד בו אמורה הייתה ועדת הערר לדון בעניין היתר הבניה), אותה הגיש המערער ביום שנקבע לביצוע ההריסה – התקבלה, והמשיבה נאלצה להודיע לכלל המעורבים, בהתראה קצרה, על ביטול הליך ההריסה שנועד לאותו יום ולשלם לקבלן ההריסה 60% מהתמורה החוזית.

5. לבסוף בוצעו צווי ההריסה ביום 30.4.2008, בהתאם להנחיות המשטרה, כולל שימוש בכוחות אבטחה והצלה. לאחר שבוצעו פעולות ההריסה, הגישה המשיבה נגד המערער תביעה כספית נשוא ערעור זה - להחזר הוצאות שהוציאה לצורך ביצוע צווי ההריסה בסכום כולל של 103,500 ₪.

6. טענתו של המערער להיעדר עילה נגדו, מן הטעם שחיוב בהוצאות הריסה מכוח חוק התכנון והבניה מתייחס להריסה בהתאם לצו שיפוטי בלבד, ואילו כאן מדובר בצו הריסה מנהלי – נדחתה בידי כבוד השופט קמא. נקבע, כי אמנם אין בחוק התכנון והבניה הוראה הקובעת הסדר גביית הוצאות בגין ביצוע צו הריסה מנהלי, אולם למשיבה סמכות לבצע צו כאמור בהתאם לסעיף 211 לחוק התכנון והבניה, בשינויים המחויבים ובהתאמה – זכותה לתבוע שיפוי בגין הוצאות ההריסה. בית המשפט קמא הוסיף כי ניתן לבסס את התביעה גם על דיני עשיית עושר ולא במשפט.

7. כבוד השופט קמא דחה גם את טענותיו של המערער בנוגע להליך בחירת קבלן ההריסה, משום שאלה הועלו, לראשונה, בסיכומיו של המערער, וכי מכל מקום, אף אם נפל פגם בבחירת קבלן ההריסה – אין בכך כדי לשלול מהמשיבה, באופן אוטומטי, את הזכות לתבוע החזר בגין הוצאות ההריסה.

8. המערער הלין בפני בית המשפט קמא גם על אופן ניהול וביצוע הליך ההריסה. כבוד השופט קמא ציין שאמנם, ראוי היה שייערך פרוטוקול של מהלך ההריסה, אך הוסיף וקבע כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שלטענת המערער נגרם לו לבין היעדר התיעוד.

9. השופט קמא קבע עוד כי תשלום תמורה חלקי לקבלן ההריסה, בעת ביטול ההזמנה, כמוהו כפיצוי מוסכם וכי פיצוי מוסכם בשיעור 60% מסכום החוזה הינו סביר. כן נקבע, כי המערער לא תמך בראיות את טיעוניו באשר למופרזות הסכום ששולם. בנוסף, דחה כבוד השופט קמא את טענותיו של המערער בנוגע להפרזתה של המשיבה בהערכת ההתנגדות הצפויה לביצוע צווי ההריסה וגרימת הוצאות מיותרות, בנימוק שמדובר בשיקול מבצעי של המשטרה, אשר במקרה הנדון לא חרג ממתחם הסבירות.

10. כבוד השופט קמא קיבל את טענתו של המערער לפיה התמורה ששולמה לקבלן עבור ביצוע ההריסה בפועל חורגת באופן בלתי סביר מהתמורה המוסכמת, כפי שעולה מהתשלום הקודם לקבלן זה. בהתאמה, נקבע כי סכום הוצאות ההריסה יופחת לסך 38,115 ₪ חלף 75,999 ₪ שנטען ששולם בפועל.

11. בית המשפט קמא דחה גם את טענתו של המערער כי החל בביצוע עבודות הריסה בעצמו, תוך קביעה כי הטענה לא נטענה בהגנתו, אלא הועלתה לראשונה בחקירה הנגדית ולא נתמכה בראיות. כן נדחתה טענתו של המערער, לפיה סיכם עם נציג מוסמך מטעם המשטרה שהוא יבצע את ההריסה בעצמו, תוך 24 שעות.

12. השופט קמא דחה גם את טענותיו של המערער כי יש לקזז נזקים שונים שנגרמו לו, לטענתו, בעת ועקב ביצוע ההריסה, מהסכום שייפסק למשיבה, וחייב את המערער לשלם למשיבה 79,937 ₪ בגין ביצוע צווי ההריסה וכן 10,000 ₪ הוצאות.

עיקר טענות המערער:

13. לטענת המערער, בהיעדר הוראת חוק מפורשת, המתירה למשיבה לגבות מהמערער את הוצאות ההריסה, אין בסיס חוקי לחיובו בהוצאות אלה, בפרט כאשר קיימת הצעת חוק לעניין זה בדיוק, אשר טרם אושרה. המערער מוסיף ומציין כי דיני עשיית עושר או פקודת הנזיקין אינם רלבנטיים לעניין.

14. למערער זכות חוקית לבצע את ההריסה בעצמו, המערער הסכים לבצע את צווי ההריסה בעצמו ואף תיאם זאת עם המשטרה, ואילו המשיבה הזדרזה, באישון לילה, לבצע את צווי ההריסה, תוך גרימת נזק עצום למערער ופגיעה בכבודו, אף על פי שלא הייתה כל דחיפות בביצוע הצווים.

15. לשיטתו, הליך ביצוע ההריסה התנהל באופן לא ראוי מן הבחינות המנהליות. בין היתר בהליך גיוס קבלן ההריסה, ניהול לקוי והיעדר תיעוד ההליך, תשלום סכומי עתק בגין ביטול ביצוע ההריסה במועד הראשון שנקבע והיעדר ניהול רישום מסודר של הרכוש שנתפס.