חמדאללה ואח' נ' מוסקוביץ

החלטה

בפניי ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מאיה אבגנים ויינשטיין אשר דחתה את הבקשה בטענת פרעתי שהגישו המבקשים.

פסק הדין שהוגש לביצוע בתיק ההוצל"פ הוא פסק דינו של כב' השופט שמעוני אשר הורה למבקשים לפנות ולסלק ידם ממקרקעין שהם בבעלות המשיב. כיוון שהמבקשים טענו להתיישנות, לאור מגוריהם במקום שנים רבות, קבע כב' השופט שמעוני את החלק האמור להוות מפונה, שלגביו לא תחול טענת ההתיישנות, וזאת בסעיף 34 לפסק הדין בת.א. 11564/95 בו נקבע כדלהלן:

"34..." נוכח האמור, אני מקבל את התביעה בחלקה וקובע כדלקמן:

א. אני מורה לנתבעים (המבקשים ג.א.) ו/או מי מטעמם לסלק את ידם מהמקרקעין נשוא התביעה ומכל המבנים שנבנו לאחר שנת 1989, למעט מהמבנה בו הם מתגוררים במצבו כפי שהיה עד לשנת 1989.

יובהר, כי המבנים שעל הנתבעים לפנותם, כוללים את המבנים המסומנים על גבי תצ"א מס' 2350/00 מיום 25.8.00 שצורף לת/2 בסימון אדום כמפורט בסעיף 6 לחוות הדעת מיום 27.4.01.

אשר לחצר – למען הסר ספק ועל מנת שפסק הדין יהא בר ביצוע, ובשים לב לעובדה כי תיחומה של החצר לא נקבע ע"י כב' השופט צבן ולא ע"י ב"כ הצדדים, אני קובע כי החצר אינה כוללת את העצים הקיימים בצפון מזרח של המקרקעין. שטח החצר יהא איפוא, במצבה כפי שהיה עד לשנת 1989. לפיכך, אני מורה לנתבעים, לפנות את החצר למעט השטח המפורט לעיל."

פסק הדין ניתן ביום 24.7.05. ביום 19.8.10 פתח המשיב בהליכי הוצל"פ למימוש פסק הדין. המבקשים טענו שהם ביצעו את פסק הדין במלואו ופינו את כל חלקי המקרקעין שבית המשפט הורה להם לפנות ואת החצר, ואילו המשיב טוען כי המבקשים לא פינו את כל המקרקעין שהיה עליהם לפנות.

כדי להבין את המחלוקת שבין הצדדים, יש להביא גם את נוסח סעיף 6 לחוות הדעת מיום 27.4.01 שכן פסק הדין קובע במפורש כי המבנים שיש לפנות הם אותם מבנים שסומנו באדום לפי סעיף 6 לחוות הדעת הנ"ל וזו לשון סעיף 6 לחוות הדעת:

"6...." צילום מס' 2350/003 ואשר צולם ב 25.8.00, בדרום מערב בפינת הגדר נבנה מבנה רבוע (סימנתי בנקודה אדומה) המבנה שבצילום משנת 87 שנראה בצד מזרח הפך למבנה קשיח (מסומן ב- 0) וכמו כן נבנה מבנה נוסף בצד מזרח קצת יותר רחוק מהבית (מסומן ב- X)".

היינו, שילוב של סעיף 34 לפסק הדין וסעיף 6 לחוות הדעת מלמד כי המבנים שהמבקשים היו אמורים לפנות היו 3 המבנים שסומנו בנקודה,, עיגול ואיקס על גבי התצ"א מיום 25.8.00.

אין מחלוקת בין הצדדים שהמבנים שסומנו בנקודה ובאיקס פונו מרצון (על אף שהמשיב טוען ואף צירף תצלומים שנעשו ביום הדיון בפני שהמבקשים חזרו ותפסו את המבנים הללו). המחלוקת היא האם המבנה שסומן בעיגול פונה, אם לאו. לעניין זה טענת המבקשים היא כי היה עליהם לפנות רק את המחסן הצמוד למבנה שסומן בעיגול , שכן, המבנה עצמו היה קיים כבר בשנת 1989. לטענתם, מחסן זה פונה על ידם זה מכבר לכן הם פינו בפועל את שלושת המבנים שסומנו על גבי התצ"א מיום 25.8.00 ואין עליהם חובה לפנות מבנה נוסף כלשהו.

טענת המשיב היא כי מעיון בתצ"א מיום 25.8.00 והשוואתה לתשריט, שהוכן ע"י המודד מטעם המערערים, ניתן לראות בבירור שהעיגול מסומן על המבנה כולו שנראה בצד מזרח ולא רק על המחסן שצמוד למבנה, ואשר אין מחלוקת כי הוא (המחסן) פונה.

באשר לחצר, טענת המערערים היא כי כל השטח שהיה אמור להיות מפונה מבנה כבר פונה ואף מעבר לכך. לטענתם, המשיב באמצעות קבלן מטעמו פלשו אף לתוך שטח החצר שלא הייתה אמורה להתפנות וביצעו בה חפירות והנחת גדרות. המשיב טוען כי החצר לא פונתה. לפי פסק הדין, החלק שאמור להיות לא מפונה הוא העצים הקיימים מצפון מזרח ואילו יתר החצר אמורה להתפנות ובפועל היא לא פונתה.

הצדדים טענו בפניי כאשר כל צד חוזר על טענותיו ולאחר העיון בהם באתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור ככל שהוא מתייחס למבנה שסומן על גבי התצ"א בעיגול, ואילו לגבי החצר יש להחזיר את העניין לכב' הרשמת על מנת שתקבע ותגדיר בבירור מהם גבולות החצר האמורות להיות מפונים כדי שניתן יהיה לקבוע האם החצר פונתה אם לאו.

כיודע, לרשם ההוצל"פ אין לקרוא בפסק הדין אלא מה שיש בו. ככל שפסק הדין ברור אין להביא ראיות חיצוניות הסותרות את האמור בו. עיון בפסק הדין והשוואת המבנה המסומן בעיגול, ואשר נקבע בפסק הדין כי על המבקשים לפנותו, לתשריט שהוכן ע"י מודד מטעם המערערים מראה כי אין ספק שהמבנה המסומן בעיגול הוא המבנה כולו ולא רק המחסן שנבנה בסמוך למבנה. לגבי מבנה זה נכתב בפירוש בחוות הדעת של המומחה, שפסק הדין הפנה אליה, כי המבנה כולו היה מבנה בלתי קשיח הן בתצ"א מיום 18.7.84 והן בתצ"א מיום 29.11.87, לגבי אותו מבנה נאמר בסעיף 6 לחוות הדעת כך: "המבנה שבצילום משנת 87 שנראה בצד מזרח הפך למבנה קשיח" (מסומן בעיגול)". מבנה זה הוא המבנה שצריך לפנות ולא רק המחסן הצמוד למבנה. לפיכך, אין לקבל את טענת המערערים ככל שהיא נוגעת למבנה.

באשר לחצר, על מנת שניתן יהיה לבצע את פסק הדין וכיוון שהצדדים חלוקים על שטח החצר שצריך היה לפנות לפי פסק הדין, מן הראוי היה שתינתן הגדרה מפורטת של החצר שיש לפנות. אין די באמירה שיש לפנות את החצר כפי שנקבע בפסק הדין, שכן זוהי בדיוק המחלוקת בין הצדדים האם החצר כפי שהוגדרה בפסק הדין פונתה כבר במלואה, אם לאו. יש איפוא להגדיר מה כוללת החצר כפי שהייתה עד שנת 1989 כאשר מחד ברור שהעצים שבצפון מזרח המקרקעין אינם כלולים בחצר שיש לפנות, ומאידך, יש לקבוע מה כן כלול בחצר על מנת שהמוציא לפועל יידע בדיוק מה החצר שממנה יש לפנות את המבקשים, אם הם טרם פינו אותה. לגבי עניין זה יוחזר התיק לכב' הרשמת על מנת שתיקבע את גבולות החצר המדויקות שיש לפנות ובהתאם לקביעה תחליט גם אם החצר פונתה כבר במלואה או שיש להשלים פינוי של מה שטרם פונה.

לאור התוצאה לפיה הערעור לגבי המבנה נדחה ולגבי החצר הוחזר העניין לכב' הרשמת, אני מחייב את המערערים לשלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ₪ שייגבו מתוך הסכום שהפקידו המערערים ואת יתרת סכום ההפקדה יש להחזיר למערערים.

המזכירות תשלח העתק לצדדים בדואר.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים.