חמד נ' עזריה

החלטה

החלטה זו הינה בהודעת ב"כ התובע כי התובע מבקש לנוכח מצבו הרפואי שלא להמשיך בניהול התביעה ומבקש לדחות את התביעה ללא צו להוצאות.

ב"כ הנתבע הגיש תגובה לבקשה בה עמד על פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד וב"כ התובע הגישה תגובה מטעמה הדוחה הבקשה לחיוב בהוצאות ושכ"ט.

ב"כ הנתבע עותר בתגובתו לבקשה, בבקשה לחייב את התובע בשכ"ט עו"ד ששילם לבא כוחו בסך 2,340 ₪ ע"פ חשבונית מס קבלה שצרף, לחייב את התובע בתשלום שכ"ט גרפולוגית ע"ס 1,870 ₪ בגין חוו"ד גרפולוג שצרף לבקשת ההתנגדות, וכן, להורות לתובע להשיב סך 4,000 ₪ ששילם במסגרת תיק ההוצל"פ נשוא ההליך.

בתיק זה הוגש לביצוע שטר חוב כנגד הנתבע מכוח חתימתו כערב לשטר.

הנתבע הגיש בקשת התנגדות בה טען, כי לא היה כל בסיס להגשת בקשה לביצוע שטר החוב נשוא תיק זה מלכתחילה, שכן לטענתו החתימה על השטר המבוצע אינה חתימתו ומדובר בזיוף.

בשני הדיונים שהתקיימו בתיק בתאריך 18.6.12, 24.10.12 התייצבה ב"כ התובע ללא התייצבות הנתבע, אולם מאחר ולא בוצע המצאה של זימון כדין לנתבע, קבע בימ"ש דיון נוסף בבקשת ההתנגדות ליום 28.4.13.

בדיון שהתקיים ביום 28.4.13, התייצבו ב"כ התובע והנתבע כשהוא מיוצג ע"י עורך דין, הנתבע נחקר על תצהיר התומך בהתנגדות, ובהתאם להמלצת בימ"ש ב"כ התובע הסכימה ליתן לנתבע רשות להתגונן. לאחר מתן הרשות להתגונן ובטרם ניתנו הוראות נוספות לענין המשך ניהול ההליך הוגשה ע"י ב"כ התובע בקשה נשוא החלטה זו.

הכלל הינו כי בעל דין שזכה בדין זכאי להוצאותיו שמא יצא שכרו בהפסדו. (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330,346-347).

תקנה 511 לתקסד"א קובעת שענין ההוצאות, הן החיוב והן שיעורו, מסור לשיקול דעתו של בית המשפט.

אכן בדרך כלל, זכאי בעל דין שזכה לקבל את הוצאותיו, בשאיפה שלא ייצא שכרו בהפסדו.

משכך, רק בנסיבות מיוחדות, רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק הוצאות לבעל הדין שזכה.

(ראה גורן, סד"א מהדורה עשירית- עמ' 741).

הנתבע טוען בתגובתו כי פנה לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ובטרם הגשת בקשת ההתנגדות אל התובע וכן לב"כ התובע לסגירת התיק אולם בקשתו לא נענתה. ב"כ התובע אינה מכחישה בתגובתה לתגובת ב"כ הנתבע הטענה בדבר הפניה האמורה.

בנסיבות הענין, נגרמה לנתבע טרחה בעצם הצורך להגיש הגנתו, התייצבותו לדיון שהתקיים ביום 28.4.13 וכן, נאלץ להיחקר על תצהירו. כמו כן, עקב עמידתו באותו שלב של התובע על קיום הדיון בבקשת ההתנגדות, נאלץ הנתבע לשכור ייצוג משפטי של עורך דין, ואף דאג לתמוך בקשתו בחוות דעת מומחה בתחום הגרפולוגיה.

במצב דברים זה בו, לאחר שנגרמה לנתבע טרחה והוצאות שהוציא, מבקש כיום התובע לחזור בו מהתביעה ולדחותה מבלי לברר טענותיו לגופו של ענין. בנסיבות אלה, אני סבור כי הנתבע זכאי לפסיקת הוצאות שהוציא לצורך העמדת הגנתו.

הנתבע עותר לחיוב התובע בגין עלות חוו"ד המומחה שצרף לבקשת ההתנגדות בסך 1,870 ₪ הנתבע צרף חשבונית מס בגין הוצאה זו. אין בידי לקבל את הטענה לפיה אין לחייב התובע בהוצאה זו מאחר ולא היה חייב הנתבע לצרף חוות דעת בשלב הדיון בהתנגדות. אומנם בשלב הדיון בבקשת ההתנגדות בימ"ש אינו בוחן ראיות הצדדים ואין חובה לצרף חוות דעת מומחה, אולם עצם העדר חובה לעשות כן, אינה אומרת כי צירוף חוו"ד היה מיותר ובלתי נדרש לצורך העמדת טענת הגנה מפורטת בעילה של זיוף. לפיכך, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע עלות חוו"ד המומחה בסך 1,870 ₪.כמו כן, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ כאשר סכום זה מביא בחשבון בין היתר הסכום ששולם ע"י הנתבע לבא כוחו כעולה מחשבונית שצרף לתגובתו.

הנתבע עותר לחייב את התובע להשיב לו סך 4,000 ₪ ששולמו במסגרת תיק ההוצל"פ ע"ח החוב. התובע בתגובתו חולק על טענה זו וטוען כי נגבה בתיק סך של 2,484 ₪ בלבד.

ע"פ הדין משחוזר בו התובע מתביעתו, על התובע להשיב לנתבע מלוא הכספים שגבה מהנתבע במסגרת התביעה. לפיכך, על התובע להשיב לנתבע מלוא הסכום שגבה מהנתבע ע"ח החוב נשוא תיק זה וזאת תוך 30 ימים מהיום , ובהעדר השבה כאמור, יהיה הנתבע רשאי לעתור בבקשה מתאימה במסגרת תיק ההוצל"פ הנדון להורות הפיכת התובע כחייב בתיק ההוצל"פ בגובה הסכומים שנגבו במסגרת תיק ההוצל"פ.

הסכומים שנפסקו בהחלטה זו ישולמו ע"י התובע לנתבע תוך 30 ימים מהיום.