חמאם נ' עירית חיפה

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט לייתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984, לאחר שסכמו טענותיהם בע"פ.

1.התובעת, ילידת 1979, טוענת כי נפלה ונחבלה ביום 12/7/09 בשעות הבוקר, בעת שירדה מהמדרכה לכביש (בשל חסימת המדרכה על ידי רכב חונה), ונפלה כתוצאה משבר שהיה מצוי באבן השפה במדרכה.

2.המדרכה נמצאת בתחום שיפוטה של הנתבעת.

3.התאונה ארעה בדרכה של התובעת לעבודתה והוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל.

4. לאחר הנפילה פנתה התובעת לקופ"ח לין והתלוננה על כאבים בברך ובכתף שמאל. בבדיקתה נמצאו סימני שפשוף, הגבלה בכיפוף, פצע קטן בברך שמאל, ורגישות במרפק ובכתף שמאל. לא נמצאו שברים והתובעת שוחררה עם מתלה לכתף שמאל וחבישה אלסטית לברך שמאל במשך 5 ימים.

בהמשך קיבלה התובעת 12 טיפולי פיזיוטרפיה מיום 2.8.09 ועד ליום 22.9.09.

5.לתובעת אושרו 9 ימי אי כושר (מיום 12.7.09 ועד ליום 20.7.09), ובסיום התקופה שבה לעבודתה כמזכירה. בסוף חודש 8/09 פוטרה התובעת מעבודתה.

6.לתובעת שולמו דמי פגיעה על ידי המל"ל בסך 235 ₪.

7.ב"כ התובעת עותר לפיצוי כולל בסכום של 14,000 ש"ח כדלקמן:

10,000 ש"ח בגין כאב וסבל, 3,000 ש"ח בגין עזרת צד ג', 1,000 ש"ח בגין הוצאות.

8.ב"כ הנתבעת טוען כי יש לדחות את התביעה בהעדר חבות. נטען כי במסמך רפואי הראשון אין זכר לקיומו של מפגע כאשר רק לאחר כ-10 ימים נזכר "בור" בתיעוד הרפואי. בכל מקרה נטען כי מדובר במפגע זעיר שאין לצפות מהעיריה לתקנו אם זו לא קבלה כל הודעה על קיום המפגע. לחילופין נטען כי יש להטיל על התובעת אשם תורם מכריע שאינו נופל מ-70%. עוד נטען כי אין כל קשר בין פיטורי התובעת לבין האירוע נשוא התביעה.

הוצע לפצות בגין כאב וסבל בלבד בסכום שאינו עולה על 3,000 ש"ח.

9.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר שהוגש, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,200 ₪ נטו.

10.בקביעת סכום זה נתתי דעתי בין היתר לדברים הבאים:

א. גרסת התובעת לפיה נפלה במדרכה כתוצאה ממפגע מופיעה במסמכים הרפואיים השונים שהוגשו, ובכלל זה גם בתביעה לתשלום דמי פגיעה למל"ל.

כן הוצגו בפני תמונות של המקום הנטען לנפילה, מהן עולה כי אכן מדובר במדרכה צרה מאוד שחסומה לעיתים על ידי מכוניות חונות (דבר המתיישב עם גרסת התובעת לפיה נאלצה לרדת מהמדרכה), כאשר המפגע נראה היטב בתמונות (קיים חסר באבן השפה).

ב. יחד עם זאת יש להטיל על התובעת אשם תורם גבוה: התובעת מכירה את המקום היטב (הדבר ארע בדרך לעבודתה), האירוע ארע בשעות הבוקר - אור יום. המפגע אינו נסתר אלא מפגע שניתן להבחין בו כך שהתובעת יכולה היתה לשים לב אליו ולבחור מקום אחר לרדת בו מהמדרכה לכביש.

ג. בקביעת הפיצוי בגין כאב וסבל, נתתי דעתי לפגיעה שהינה קלה ביותר (פצעי שפשוף שהחלימו לאחר מס' ימים). התובעת חזרה, כאמור, לעבודתה כמזכירה כבר לאחר 9 ימים.

יחד עם זאת, עולה מהחומר הרפואי כי היא נזקקה לקבלת 12 טיפולי פיזיוטרפיה.