חמאדין(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

מונח לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני) מיום 27.12.11 במ"ת 31523-12-11 (ת"פ 31506-12-11), לפיה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים (להלן: "ההחלטה").

נגד העורר הוגש ביום 18.12.11 כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים: מעשי פזיזות ורשלנות; תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות; סיוע לבריחה וכניסה לישראל שלא כחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 11.5.11 נהג העורר ברכב מסוג גולף בצבע לבן מ.ר. 82-445-18 (להלן: "הרכב"), באזור רחוב צאלח א-דין. הנאשם אשר נהג ברכב, שהה ברכב יחד עם עבריין נמלט בשם שאדי געאפרה ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה למשיבה. כאשר הגיע הרכב סמוך לרחוב א-זהרה, עצרו השוטרים אלי ליבקינד (להלן: "אלי") וביסאן אבו רוכון (להלן: "ביסאן") את הרכב, כשהם לבושים במדי משטרה (להלן יחד: "השוטרים"). השוטרים ביקשו מהעורר לדומם מנוע, והעורר עשה כן. באותו זמן, ניגש ביסאן לדלת הרכב האחורית, שם ישב שאדי הנ"ל, והתחיל לאזוק אותו. במקביל ביקש אלי מהעורר למסור לידיו את מפתחות הרכב.

לפתע הניע העורר את הרכב והחל לנסוע במהירות מופרזת, תוך שהוא עולה על המדרכה ומסכן עוברי אורח ששהו במקום. בסופו של דבר, הצליח הרכב להימלט.

כעבור 20 דקות, נמצא הרכב נטוש ברחוב אל-אכטל.

העורר הואשם בכך שבנסיבות אלה תקף שוטרים במילוי תפקידם, תוך שהוא מתכוון להכשילם בתפקידם או למנוע מהם מלמלאו, נהג ברכב בדרך ציבורית בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם, וכן סייע לעצור לברוח ממשמורת חוקית. בנוסף שהה בישראל ללא היתר כדין.

העורר נעצר ביום 12.12.11, והוגש נגדו כתב אישום כאמור.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים.

בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ביום 27.12.11, טען העורר כנגד הראיות לכאורה ועילת המעצר.

בהחלטתו מאותו היום, קבע בית משפט קמא כי לאחר עיון בתיק החקירה, ובמיוחד בדוחות הפעולה מיום 11.5.11 של השוטרים ובמזכר של השוטר אדיב גודה מאותו יום, אשר זיהה את המשיב על פי מראהו ולבושו, ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה, הגם שעוצמתן אינה חזקה במיוחד. עוד הוסיף בית משפט קמא כי טיעוניו של ב"כ העורר המתמקדים בספיקות הקיימים, לשיטתו, בזיהויו של העורר, יתבררו במהלך הדיון שיתקיים בעניינו.

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי בנסיבות העניין קיימת עילת מעצר, שבעיקרה החשש להימלטות מאימת הדין ומסוכנותו לשלום הציבור. זאת, נוכח היות העורר תושב הרשות הפלסטינאית, וכן לאור עברו הפלילי, הכולל שתי הרשעות קודמות שבמסגרתן אף ריצה עונש מאסר בפועל למשך שבעה חודשים.

מכיוון שלדעתו של בית משפט קמא, לא הוצעה חלופת מעצר ממשית, וכי אין בכוחה של החלופה שהוצעה כדי להבטיח את התייצבותו של העורר לדיונים שיקבעו בעניינו, לא נעתר בית משפט לבקשת בא כוח העורר לשחררו בתנאים כפי שהוצעו על ידו.

נוכח כל האמור, הורה בית משפט קמא על מעצר העורר עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

טוען בא כוח העורר כי טעה בית משפט קמא בקביעתו כי קיימות ראיות לכאורה, אשר יש בהן כדי לבסס, בסבירות הנדרשת, את הרשעתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום. זאת, מאחר ששלוש האסמכתאות עליהן הסתמכה המאשימה בטיעוניה להארכת מעצר, ואשר עליהן הסתמך בית משפט קמא, קרי: דו"חות הפעולה של השוטרים אלי וביסאן ומזכרו של השוטר גודה, אינן מבססות את זיהויו של העורר כמבצע העבירות.

מוסיף וטוען בא כוח העורר כי יתר חומר הראיות בתיק מחליש את טענת המשיבה כי העורר הוא זה שנהג ברכב, שהרי הרכב הנמלט אותר עבור כ-20 דקות לאחר האירוע, ושהה בו אדם אחר המחזיק ברכב, שאיננו הנאשם; וכן, כי ברכב התגלו טביעות אצבע שאינן שייכות לעורר.

עוד טוען בא כוח העורר כנגד עילת המעצר, ואף נגד חלופת מעצר, כי ככל שייקבע כי לא מתקיימות ראיות לכאורה, יש לשחרר את העורר שחרור מלא, ללא תנאים כל שהם. לחילופין, טוען ב"כ העורר כי טעה בית משפט קמא בקביעתו כי קיים חשש מהימלטות, וכי בית משפט קמא לא ייחס את המשקל הראוי לטענת העורר בחקירתו במשטרה, שלא נסתרה, לפיה, משנודע לו כי הינו דרוש לחקירה, ניסה להתייצב לחקירה מיוזמתו, אך כניסתו לישראל לא הותרה בנימוק כי אין ברשותו הזמנה לחקירה.

כן הוסיף כי טעה בית משפט קמא בכך שלא ראה לנכון לקבל את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר.

בא כוח המשיבה טען בפניי כי להבדיל מהאמור בדו"חות השוטרים אלי וביסאן באשר לזיהוי הנהג, השוטר אדיב גודה עקב אחרי העורר וחבריו במשך דקות ארוכות, הלך אחריהם והזעיק ניידות נוספות, כך שהמשקל של הזיהוי שלו גבוה בהרבה משל השוטרים אלי וביסאן. כן הוסיף בא כוח המשיבה כי ביום בו נעצר העורר, 1.12.11, ראה השוטר גודה את העורר וזיהה אותו באופן ספונטני כנהג הרכב באירוע נשוא כתב האישום. בתמיכה לאמור, הגיש בא כוח המשיבה במהלך הדיון מזכר של השוטר גודה מיום 1.12.11.