חמאד נ' מדינת ישראל - משרד החינוך ואח'

החלטה

בפני בקשת התובעת להורות על זימון העדים הבאים: גב' אמאל איברהים, מר דאהוד עבאסי, גב' סחאב סייד אחמד וגב' אימאן אבו שקרה. המדובר במי שהועסקו כמורים או כמורות ולפי הנטען גרסאותיהם הוקלטו בידי חוקר פרטי מטעם התובעת. תמלילי ההקלטות הוגשו במסגרת כתב התביעה ותצהירי התובעת. לטענת התובעת מסירת עדותם של העדים האמורים הינה קריטית ומהותית להוכחת טענותיה.

הנתבעת מס' 1 (להלן: "המדינה") מתנגדת להבאת העדים, וזאת ממספר טעמים. ראשית, מציינת המדינה כי המועד להגשת ראיות התובעת חלף ועבר, בעוד שהצורך בזימון העדים האמורים היה גלוי לתובעת עוד במועד הגשת התביעה. לטענת המדינה התובעת מסתפקת בהגשת בקשה "טכנית" ללא כל נימוק ענייני לאיחור זה בבקשה. היענות לבקשה בשלב זה, לדידה של המדינה, לא רק שתפגע ביעילות הדיון אלא שגם תסב לנה נזק דיוני ותגרום לשיבוש במסכת ראיותיה שלה, שהוגשו בהתאם לראיות שהגישה התובעת. בכך נפגעים גם סדרי הדין וסדרי הבאת הראיות וכן עיקרון הצפיות של המדינה כנתבעת בהליך אזרחי. בנוסף טוענת המדינה כי לא הוצע כל נימוק מדוע נדרשים המורים כעדים, ולא די בכך שהוקלטו על ידי חוקר פרטי לשם כך. כן מפנה המדינה לכך כי התובעת לא הבהירה מדוע לא תוכל להסתפק בתעודת עובד ציבור, כפי שנדרש על פי תקנה 178 (א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לחלופין, מבקשת המדינה כי אף תתקבל הבקשה, יותר לבא כוח המדינה לכל הפחות לשוחח עם העדים אשר זימונם מבוקש, וזאת מאחר שהם פעלו מטעם המדינה בעניין נושא המשפט, ובהתאם לסעיף 37(ג)(3) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: "כללי האתיקה"). לחלופי חילופין מבוקש כי העדים ייחקרו בחקירה ראשית על ידי התובעת, ובחקירה נגדית על ידי המדינה, וכן כי התובעת תחויב בזימון העדים ובהפקדת ערובה להוצאות העדות.

בתשובתה לתגובה מציינת התובעת כי המדינה לא העלתה נימוק ענייני כנגד העדתם של העדים. כמו כן, המדינה לא התנגדה לזימון של עדים אלו במסגרת דיון קדם המשפט שנערך ביום 5.1.2014. בנוסף מפנה התובעת לכך שתמלילי החקירה נכללו בכתב התביעה, וזהותם של העדים הייתה ידועה למדינה כל העת. על אף זאת, בחרה המדינה שלא להביאם כעדים מטעמה, אלא הסתפקה בתצהיר מטעם גורם במשרד החינוך אשר אינו נמצא בבתי הספר מושא התובענה ואינו מכיר את העובדות מידיעתו האישית. התובעת מבהירה כי הבאת העדים הינה רלוונטית וחיונית להוכחת העובדות הנטענות על ידה, ובנסיבות העניין לא ניתן להסתפק בתעודת עובד ציבור. התובעת אינה מתנגדת לחקירת העדים על ידה בחקירה ראשית, ואולם היא מתנגדת לכך שבא כוח המדינה ייצור קשר עם עדים אלו ויכינם לעדות.

דין הבקשה להתקבל.

בדיון שנערך ביום 5.1.2014 הודיע בא כוח התובעת כי יבקשו להעיד מורות מסוימות מתוך אלו שהוקלטו על ידי החוקר. באותו מעמד לא הביעה המדינה כל התנגדות לכך. על אף זאת, ומתוך מחשבה שמא המדינה תבקש לזמן עדים אלו כעדים מטעמה, הוריתי בהחלטה בתום הדיון כי עם הגשת בקשה לזימון העדים תוכל להודיע המדינה אם היא מבקשת להעידם מטעמה, ובמידה ולא תתקבל הבקשה והמורות יוזמנו כעדים מטעם התובעת. משהמדינה לא הודיעה כאמור, לכאורה די בכך בכדי לקבל את הבקשה.

יתרה מכך, סעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, קובע כי מותר לזמן כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין, וכי בית המשפט רשאי לסרב להוציא הזמנה לעדות אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת. אף מתקנה 178 לתקנות ניתן ללמוד כי הרלוונטיות להליך היא אמת המידה העיקרית בשאלת זימונם של עדים (ר' רע"א 3547/10 אפרים אוריון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה בתל אביב יפו (15.7.2010), פסקה 10. בדומה לדרישה הקיימת ביחס לגילוי מסמכים, גם בעניינו מבחן הרלוונטיות הינו מבחן רחב יחסית, בשל האינטרס המרכזי בגילוי האמת באמצעות ההליך השיפוטי (רע"א 2124/13 יעקב רבינוביץ' נ' הפטריארך היווני אורתודוכסי (21.7.2013), פסקה 7). העובדה כי העדים שזימונם מבוקש מודים, על פני הדברים ולכאורה, בביצועם של חלק מהמעשים הנטענים במסגרת כתב התביעה, מביאה לכך כי עדותם עשויה להיות רלוונטית ולפיכך יש להתירה. בעניין זה יצוין, כי אין מדובר בהליך או אישור טכני אשר לגביו תעודת עובד ציבור יכולה להוות תחליף הולם לעדות מלאה בעל פה.

אמנם, לכאורה קיים קושי בכך שהמדינה כבר הגישה את ראיותיה בטרם הוגשה הבקשה. בכך ניתן לטעון אולי כי נפגע סדר הראיות לפיו זכאי הנתבע להביא את ראיותיו רק לאחר שהתובע סיים להביא את מלוא הראיות מצדו. זכות זו הינה זכות מהותית, שאין לשנות ממנה ברגיל (ר' ע"א 4617/03 טמבור בע"מ נ' איתן אטיאס (8.7.2003), פסקה 4, רע"א 3247/04 מוסך ישראל טורס בע"מ נ' אושר גדסי (7.6.2004), רע"א 5524/09 הרשות הפלסטינית נ' שולה גאון (5.11.2009), פסקה 3. עם זאת, אין מדובר בכלל מוחלט וניתן לסטות ממנו כשהנסיבות מצריכות זאת (רע"א 10732/06 ארגון הנהגים ברעננה בע"מ נ' רעננית הסעות וטיולים בע"מ (1.1.2007), פסקה ד(4) (להלן: "ארגון הנהגים")). בענייננו, המדובר בעדים שניתן היה לדעת על קיומם מתוך תמלילי החקירה שערך החוקר הפרטי; המדינה לא ביקשה להעיד עדים אלו מטעמה למרות שהדבר התאפשר לה ובהתחשב ברלוונטיות של העדות, אני סבור כי יש מקום לאפשר את השמעתה. ככל שהמדינה תבקש בעקבות התרת עדותם של העדים להשלים פרטים מסוימים, הרי שהדבר יתאפשר לה (השוו ארגון הנהגים, פסקה ד(7)).

משנקבע כי יש מקום להבאת העדים, אינני רואה מקום לאפשר לבא כוח המדינה לבוא בדברים עם העדים עד לשלב מתן העדות מקום בו הוא עצמו בחר שלא לנצל את האפשרות להעדתם מטעם המדינה. המדינה הפנתה בעניין זה לכלל 37(ג) לכללי האתיקה, ואולם חריג זה, המאפשר לעורך הדין לבוא בדברים כאשר העד פעל מטעמו של הלקוח בעניין אזרחי, אינו רלוונטי מקום בו המדינה אינה מעוניינת לזמן את העדים האמורים מטעמה ועוד מבקשת לחקור אותם חקירה נגדית.

לסיכום, הבקשה מתקבלת. העדים המבוקשים ששמותיהם פורטו בבקשה יזומנו כעדים מטעם התובעת, והיא תחקור אותם בחקירה ראשית. בכדי למנוע תקלות תדאג המדינה להודיע לעדים כבר עתה על מועד הדיון שנקבע ועל חובתם להתייצב. במקביל תמסור המדינה לבית המשפט ולתובעת את פרטי העדים, מספרי תעודות הזהות שלהם וכתובותיהם לצורך הנפקדת הזמנות. מסירת הפרטים תעשה בתוך 7 ימים; המזכירות תנפיק את ההזמנות בהתאם ולאחר מכן ידאגו באי כוח התובעת למסירת ההזמנות בתוך 7 ימים נוספים.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ד, 27 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: