חמאד ואח' נ' עירית טמרה ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

התובע, יליד 7.11.2001 כבן 9 בזמן האירוע נשוא התובענה. לטענת התובע, ביום 17.8.2010 בעת שרכב על אופניו בכביש ביישוב טמרה, הוא נתקל בארון תקשורת אשר היה מוטל על הכביש וכתוצאה מכך נפל ונחבל. התובעים 2-3 הנם הוריו של התובע. הנתבעת, רשות מקומית, אשר לטענת התובע התאונה ארעה בשטח שיפוטה. הצד השלישי מס' 1, חברת "הוט טלקום בע"מ" (להלן: "הוט"), מי שלטענת הנתבעת הייתה הבעלים או המחזיקה או בעלת השליטה בארון התקשורת. הצדדים השלישיים 2-3 הנם הוריו של התובע.

כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע חתך בירך ימין. התובע טופל במרפאת זבולון, הפצע נתפר והוא שוחרר לביתו. ביום 25.8.10 לאחר שהתגלתה נפיחות מסביב לפצע, אושפז התובע לצורך השגחה במרכז הרפואי כרמל עד ליום 31.8.10 ושוחרר עם המלצה למנוחה ונטילת תרופות.

לטענת התובע כתוצאה מהתאונה הוא נעדר מלימודיו למשך 25 ימים. לא נגרמה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהארוע נשוא התובענה.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, בנסיבות המקרה חל הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין או "דבר מסוכן" כאמור בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, לפיהם על הנתבעות הראיה שלא הייתה לגבי התאונה התרשלות. לטענתו, התאונה נגרמה עקב רשלנותה או חוסר מיומנותה או הפרת חובות שבחוק, המוטלות לפתחה של הנתבעת. לטענת התובע הנתבעת פעלה בחוסר זהירות והתרשלה בביצוע עבודתה, בבחירת עובדים או בבחירת הקבלן המבצע את העבודה, בכך שהיא לא פיקחה על התשתיות בשטח שיפוטה ועל תקינותם ולא דאגה להסרת המפגע. הנתבעת לא דאגה לגידור ארון התקשורת ולא הזהירה את הציבור מפני הסיכון הטמון בארון התקשורת. לטענת התובע הוא דיווח על כך למהנדס העיר וכן דיווח לעובד מחלקת ההנדסה בנתבעת אודות המפגע. לטענת התובע, בעקבות התאונה יש לפצותו בגין כאב וסבל, הפסדי הכנסה להוריו, הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת הזולת.

התובע לא צירף חוות דעת רפואית לכתב התביעה ולא טען כאמור, לנכות צמיתה כתוצאה מהאירוע.

הנתבעת הכחישה את חבותה באשר לארוע נשוא התובענה. לטענתה היא אינה הבעלים או המחזיקה או בעלת השליטה בארון התקשורת. לטענתה, הארון הוא בבעלותה ובפיקוחה של הצד השלישי 1- הוט ומשכך לא חלה על הנתבעת חובת זהירות או חובת פיקוח או חובת השליטה, כלפי התובע ובכלל. הנתבעת מכחישה את נסיבות האירוע ולטענתה ככל שנפגע התובע, הרי שהיה זה בנסיבות שונות מאלו המתוארות על ידו. לטענתה, כעולה מנספחי כתב התביעה, ספק באם התובע נפגע, אם בכלל, כתוצאה מרכיבה על אופניים, ללא כל קשר לארון התקשורת. לטענתה, אין קשר סיבתי בין פגיעת התובע הנטענת, לבין האירוע המוכחש על ידה. לטענתה המדובר על פגיעה קלה וחולפת. לטענתה אין כל קשר בין היעדרות התובע מבית הספר לבין התאונה, שכן באותה העת ממילא חלה חופשת הקיץ של בתי הספר. לטענתה, היא פעלה כפי שמחזיק מקרקעין סביר היה נוהג. לחלופין טוענת הנתבעת, כי יש להשית אשם תורם מכריע על התובע עצמו בשל חוסר זהירות מצדו או מצד הוריו, אשר לא השגיחו עליו באופן סביר, בהתחשב בגילו בזמן התאונה. לטענתה, לא ניתן היה לצפות את האירוע.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד הוט טלקום וכנגד הורי התובע בטענה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם. לטענתה, על הוט רובצת האחריות הבלעדית לאחזקה תקינה ובטוחה של ארון התקשורת וסביבתו. לטענתה, היא פנתה אל הוט בדרישה להעתיק את ארון התקשורת ממקומו למקום בטוח, ונציג מטעמה של הוט אף ביקר במקום. לטענתה, הוט התרשלה והפרה חובות חקוקות המוטלות לפתחה. הנתבעת טענה אף כי התאונה ארעה בשל אשם בלעדי ומכריע של הורי התובע המתבטא בכך שהם אפשרו לו לצאת ולרכב על אופניו, במקום שאינו מתאים לכך, ללא השגחה או פיקוח.

במסגרת כתב ההגנה מטעמה, טענה הוט כי ארון התקשורת הנו בשליטתה ובאחריותה של הנתבעת כמו כל המתקנים המצויים בשטח שיפוטה. הנתבעת מכחישה כל אחריות למצב הארון בזמן התאונה ומכחישה את הנסיבות שגרמו לנזק המתואר בכתב התביעה. לטענתה, האחריות לאירוע רובצת על כתפי התובע והנתבעת.

במסגרת כתב ההגנה מטעם הוריו של התובע הם הכחישו את אחריותם לתאונה. לטענתם, הם פעלו כהורים סבירים ולא ניתן לצפות מהם שימנעו מהתובע מלצאת ולרכב על אופניו יחד עם חבריו.

דיון:

לאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים ולאחר שבחנתי את המסמכים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

נטל ההוכחה:

לטענת התובעים יש להחיל את הוראותיו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין על המקרה אשר בפני.

בענייננו אין מקום להעברת נטל הראיה לכתפי הנתבעת מכח סעיף 41 לפקודת הנזיקין. התובע והוריו ידעו היטב להצביע על הגורם שהביא לתאונה, נפילה כתוצאה מהתקלות בארון התקשורת.

בנסיבות אלה, אין מקום לתחולת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה, החל רק בנסיבות בהן "לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק".

ראה בעניין זה בע"א 8151/98 שטרנברג נ. צ'ציק פ"ד נו(1) 539. 

משקבעתי כי תנאי זה אינו מתקיים ומאחר ומדובר בתנאים מצטברים, מתייתר הצורך לדון בתנאים הנוספים והטענה נדחית.