חלפלה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי, כנגד החלטת ועדת שחרורים מיום 08.09.11, בראשות השופט א' מלמד, והחברים גב' ח' צפריר, מר ש' קסל וסג"ד ל' ינון.

פסק דין

כב' השופט דני צרפתי

העותר, אסיר פלילי, מרצה מאסר בן תשעה חודשים, בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, וכן יתרת מאסר (הפקעת עבודות שירות) בגין תיק נוסף, קודם בזמן, שעניינו גרימת מוות ברשלנות.

תאריך שחרורו המלא קבוע ל– 29.10.11.

העותר מלין כנגד החלטת ועדת השחרורים, בה נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם.

לציין, כי ועדת השחרורים דנה בבקשת העותר לשחרור מוקדם כבר ב–08.06.11, ודחתה את בקשתו לגופה.

בעקבות עתירה קודמת שהוגשה, הוחזרה הבקשה לדיון חוזר בפני ועדת השחרורים. בהחלטה נשוא העתירה הקודמת (מיום 19.07.11) הובהר, כי אומנם החלטת הועדה סבירה, אך בשל העובדה כי האסיר לא היה מיוצג בוועדה, יוחזר הדיון לוועדת השחרורים, לשם בחינת תוכנית שיקום פרטית, כפי שביקש העותר להגיש.

ועדת השחרורים נתנה, בהחלטותיה, את דעתה לנסיבות ביצוע העבירות, המלמדות על מסוכנות והעדר הרתעה ומורא מפני החוק. האמור, במצטבר לעבר תעבורתי כבד, ביסס את מסוכנתו הרבה של העותר לציבור. עוד נקבע, על פי דוח גורמי הטיפול , כי האסיר אינו נוטל אחריות וממזער מחומרת מעשיו, כאשר העותר לא עבר כל טיפול ממשי, לא נבנתה עבורו תוכנית שיקום, ומכאן שמסוכנותו נותרה ללא שינוי.

לציין, כי גם למועד הדיון החוזר בפני וועדת השחרורים לא הוצגה על ידי העותר כל תוכנית שיקום, במובחן מתוכנית עבודה שהוצגה.

ב"כ העותר, בטיעוניה בעתירה ובפנינו, מפרטת באשר לנתוניו האישיים של העותר, כאשר זהו מאסרו הממשי הראשון (במובחן מעבודות שירות), התנהגותו בין כותלי הכלא תקינה.

ב"כ העותר מדגישה, כי העותר לא שולב בטיפול עד כה, על אף נכונותו, זאת רק בשל העדר טיפול מתאים בין כתלי הכלא, כאשר גם לשירותי הרווחה ולעמותות רלוונטיות באזור מגוריו אין מענה טיפולי בתחום עבירות תעבורה.

מאותם נימוקים, ובשל תקופת המאסר הקצרה, גם לא הוכנה עבורו תוכנית ע"י רש"א. מאידך הצליח העותר לארגן לעצמו תעסוקה, כאשר בנסיבות אין מקום לדרוש מעבר לכך. לטענתה, טעתה ועדת השחרורים כשזקפה לחובתו נתונים שאינם בשליטתו, כאמור, ולמעשה ביססה החלטתה על חומרת העבירה, בלבד. בהקשר לחומרת העבירה מפנה ב"כ העותר לענישה המתונה שנגזרה על העותר, והמלמדת כי העבירות אינן במדרג חומרה.

עוד נטען, כי העותר לוקח אחריות מלאה על העבירות בהן הורשע ומביע חרטה, בניגוד לנטען. ב"כ העותר מוסיפה, כי הועדה התעלמה ו/או לא נתנה משקל לשיקולים מרכזיים, לרבות העובדה כי העותר נעדר עבר פלילי, התנהגותו תקינה ויתרת תקופת המאסר קצרה.

להיבטי המסוכנות נטען, כי חוויות המאסר, רחוק מהמשפחה, לימדה את העותר לקח, כשהדברים מתיישבים עם נכונותו לטיפול. העותר גם הוכיח בחופשותיו, כי הוא ראוי לאמון ולא מסוכן.

לאחר עיון ובחינה ראינו לדחות את העתירה.

נוכחנו כי החלטת ועדת השחרורים שלא לשחרר את העותר שחרור מוקדם, הינה החלטה סבירה ובוודאי אינה בגדר החלטה החורגת ממתחם הסבירות, כנדרש להתערבותנו.

מסוכנותו של העותר דנן ברורה וממשית, כאשר לא הוכח בפני ועדת השחרורים, כי שחרורו, שחרור מוקדם, לא יסכן את שלום הציבור.

נסיבות ביצוע העבירות בגינן מרצה העותר מאסרו מלמדות על מסוכנות העותר. ימים מספר לאחר שנגזר דינו בעקבות הרשעתו בעבירה על גרימת מוות ברשלנות, ואשר כלל עונש של פסילה בפועל, נתפס העותר נוהג ברכב.

זאת ועוד, לחובת העותר לא פחות מ–135 הרשעות בעבירות תעבורה, לרבות עבירות במדרג חומרה גבוה, כמפורט בגיליון ההרשעותיו.