חלפון נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העוררת, גב' יולנדה חלפון, נולדה בשנת 1931 בטריפולי בלוב, הגישה תביעה למשיבה לקבלת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, נדחתה ועוררת על ההחלטה.

גרסת העוררת על קורותיה בתקופת המלחמה:

עיקרי ההצהרה: המשפחה חששה מפני ההפצצות ולפי מצוות האב התפצלו כדי להקטין את הסכנה שייפגעו כולם ביחד: האם הסתתרה בבניין של שכנים ונהרגה בהפצצה והעוררת עם 3 מאחיה ברחו עם האב מטריפולי.

לדברי העוררת, הבריחה היתה לא רק מפני ההפצצות אלא גם מפחד הגרמנים שהיו "מסתובבים שיכורים דופקים על הדלתות ומאיימים עלינו שרוצים להרוג אותנו ורצו לקחת את הבנות."

לדברי העוררת לאחר שברחו מטריפולי עברו מכפר לכפר כמפורט בהצהרתה ובכפרים חיו בתת תנאים.

בעדותה בפני הוועדה חזרה על תיאור התנהגותם של הגרמנים והפחד שעוררו בלב אביה והוסיפה כי אחיה נלקח לעבודת כפייה בסידי עזאז והאב מחשש שבן נוסף יילקח, החליט לברוח מטריפולי לכפרים.

תוכן ההצהרה של האח וטורי אפרים ז"ל:

במהלך עדותה של העוררת הוברר כי אחיה שנלקח לעבודת כפיה הוכר כנכה לפי החוק וב"כ העוררת צרף לתיק, ברשות הוועדה, את ההצהרה של האח.

לפי סיפורו נלקח לסידי עזאז לתקופה קצרה, מרבית הזמן הצליח לברוח ולחמוק. המשפחה ברחה אל מחוץ לטריפולי בגלל ההפצצות והיו חוזרים מדי פעם לטריפולי.

אפרים מאשר כי האם נהרגה בהפצצה, אך לדבריו זה היה בסוף המלחמה כאשר הגרמנים הפציצו את האנגלים.

דיון

הצהרתו של אפרים ז"ל תומכת בדברי העוררת למרות שלא הזכירה את לקיחת האח בהצהרתה הראשונה.

אפרים הוא יליד 1923, היינו בזמן הרלוונטי היה מעל גיל 18 .סביר להניח כי אם היה לו אח צעיר יותר גילו היה 18 בערך. תמיכה נוספת לעדות העוררת ניתן למצוא בגרסה של אפרים על כך שהצליח לחמוק ולהסתתר מפני שליחתו למחנה עבודה עד שנתפס לבסוף.

טענת העוררת לתחולת הלכת הפחד בגין העובדות המפורטות בהצהרתה, הינן כלליות ולא הוכחו במידה הדרושה. מסקנה זו אף נתמכת בדברי אפרים כמפורט לעיל.

אולם התוספת בדברי העוררת: בריחה מפחד לקיחת ילד שני במשפחה לעבודת כפייה, מקימה את הלכת הפחד ואנו מקבלים את הערר.

מזכירות הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין בשאלה משפטית בלבד.

בפני

כב' השופטת בדימוס רחל גרינברג- יו"ר