חלפון נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי, על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57 ב(ב') לפקודת התעבורה.

ביום 7.7.12 בשעה 16.50 נרשם דו"ח כנגד בנו של המבקש – מר חלפון אברהם, בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול ובגין נהיגה בשכרות מכח סירוב לבדיקת ינשוף.

מר אברהם חלפון נהג ברכבו של המבקש מר יהושע חלפון.

הסנגורית, באת כוח המבקש הסכימה בעניין קיום ראיות לכאורה כנגד הנהג בפועל, אלא שטענה לעוצמתן.

מסיבה זו, מצאתי לנכון לבחון מלוא חומר הראיות.

בסופו של יום, הגעתי למסקנה כי בפני ראיות לכאורה כבדות משקל.

אנשי המשטרה, הקימו נקודת בדיקה ביציאה מחוף פלמ"חים.

הם הבחינו ברכב הנאשם אשר מתקרב לעברם, עוצר בפתאומיות ומרים מכסה מנוע. לשוטרים שהגיעו אליו טען כי רכבו "נתקע". משהריחו מפיו ריח אלכוהול, התעורר חשדם. הנהג החל להתנהג בצורה שאינה סבירה, סירב לבדיקת נשיפון תוך שמודיע לשוטרים כי אביו קצין משטרה ובפקודתו מסרב לביצוע הבדיקה.

רק בשלב מאוחר יותר הסכים לבצע בדיקת המאפיינים:

"עמד בצורה מתנדנדת, התבלבל בספירת צעדיו, לא ספר את צעדיו בקול כנדרש, והסתייע בהרמת ידיו לצדדים לשם שמירה על יציבות. ומשנדרש להביא אצבע ימין לאפו – התמהמה ושאל באיזה יד להצביע – זאת, למרות העובדה שקודם לכן הצליח בבדיקת יד שמאל, יד ימין, יד שמאל, יד ימין..."

עיון במכלול המסמכים בתיק החקירה, מעלה כי הנהג ביקש "למשוך את הזמן". אף בתגובתו בדו"ח השימוע אשר נעשה בפני קצין המשטרה, טוען בין השאר כי לאחר שהשוטר ניגש אליו וביקש שיבצע הבדיקה "אמרתי לו, תחכה שנייה, אני אטפל באוטו ואז אעשה את הבדיקה".

דו"חות הפעולה מתארים התנהגות בלתי סבירה, מתגרה ומעליבה שיש בה כדי לעורר חשד כבד בדבר היות הנאשם שתוי.

החשוד שתה קולה – בניגוד להוראות השוטרים.

בחומר החקירה ראיות לכאורה לכך כי לאחר דין ודברים ממושך וכעבור זמן לא מבוטל, התרצה החשוד וביצע בדיקת נשיפון.

התוצאה הייתה "עובר", אך במקביל, דלקה נורית המצביעה על תקלה.

החשוד התבקש לבצע בדיקה נוספת וכשבוצעה – תוצאתה: "נכשל".

מכאן ואילך, סירב לבדיקת ינשוף.

על עוצמת הראיות ניתן יהיה לעמוד במסגרת ניהול התיק עצמו.

לענייננו: