חלפון נ' ביתן

החלטה

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום מיום 7.11.10 (כב' השופט אבי שליו), שלפיו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת רשמת ההוצל"פ (כב' הרשמת לימור רייך מיום 1.8.10), בה נדחתה בקשת המבקש "לסגור את תיק ההוצל"פ ולחלופין לשלוח שאלת הבהרה לבית המשפט".

ב.העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

המדובר במסכת עובדות סבוכה למדי, אולם מתוך כתבי הטענות והדיון שהתנהל בפניי, התברר כדלהלן – המבקש והמשיב זכו, במשותף, במכונית סיטרואן במסגרת מבצע הגרלות של עיתון מעריב, וזאת ביום 4.12.96. המבקש הגיש לביהמ"ש השלום בת"א תביעה למתן פס"ד הצהרתי לפיו הוא הזוכה היחיד במכונית.

ביהמ"ש השלום (כב' השופט עדי אזר ז"ל) קבע במסגרת ה"פ 175236/96 כי אכן המבקש הינו הזוכה היחיד. המשיב ערער על קביעה זו וערעורו התקבל בפס"ד שניתן בביהמ"ש המחוזי, ביום 22.12.98 בע"א 372/97 ע"י הרכב השופטים י' גרוס, אב"ד, י' בן שלמה ז"ל ומ' רובינשטיין. בערעור נקבע כי ההסכמים שנכרתו בין הצדדים, בהם הוסכם כי הזכיה ברכב היא זכיה משותפת, שרירים וקיימים, ומשמעות קביעת ביהמ"ש המחוזי היא כי המבקש והמשיב הינם בעלים, במשותף, ברכב נשוא ההליכים.

מן הראוי לציין כי במסגרת פסה"ד שניתן בביהמ"ש המחוזי ביום 22.12.98, כאמור, חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות בסכום של 10,000 ₪.

עוד מן הראוי לציין, כי בין מועד מתן פסק דינו של ביהמ"ש השלום לבין מועד מתן פסה"ד בערעור בביהמ"ש המחוזי, מכר המבקש את המכונית, נשוא ההליכים, בתמורה לסך של 135,000 ₪.

משהמבקש לא שילם למשיב את מחצית התמורה בגין הרכב, בתוספת ההוצאות, הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר, בה תבע מהמבקש סכום של 126,658 ₪ שהיוו, עפ"י חשבונו, מחצית משווי המכונית בתוספת ההוצאות שנפסקו ובתוספת הצמדה וריבית.

ג.משהוגשה התביעה בסדר דין מקוצר, כאמור, כנגד המבקש, הגיש המבקש בקשת רשות להתגונן, ולבקשה זו צירף תצהיר בו נכתב רק "כל האמור בבקשתי המצורפת בזאת אמת". "התצהיר" האמור לא אומת כדין.

בלא לקיים דיון ובלא לקבל את תגובת המשיב, החליטה כב' הרשמת מיכל וולפסון לדחות את בקשת הרשות להתגונן, מהטעם שבתצהיר לא נאמר דבר. המבקש הגיש בקשה לביטול ההחלטה שניתנה בהעדר בהחלטה מיום 25.7.99, בהעדר הצדדים דחתה כב' הרשמת את בקשת המבקש לבטל את החלטתה לדחיית בקשת הרשות להתגונן.

כב' הרשמת וולפסון קבעה בהחלטתה כי "אין תכלית לקיים דיון מפני שב"כ המשיב יעתור לדחיית הבקשה בפתח הדיון בטעם שאין בפניי תצהיר כדין".

על החלטתה זו של כב' הרשמת הגיש המבקש ערעור, אשר נדון בפני כב' סגן הנשיא, השופט חמדני (כתוארו אז), בביהמ"ש השלום באשדוד.

כב' השופט חמדני קיבל את הערעור, בהתייחסו לטענת המבקש כי לא ניתן לו יומו בביהמ"ש וביטל את החלטת כב' הרשמת מיום 25.7.99. ביהמ"ש החזיר את הדיון לכב' הרשמת והורה על קיום דיון במעמד הצדדים.

עוד קבע כב' השופט חמדני בפסק דינו מיום 2.12.99:

"יש ממש בבקשת ב"כ המשיב להתנות כל דיון נוסף בחיוב המערער להפקיד בקופת ביהמ"ש את מחצית שווי התמורה בצירוף ההוצאות שנפסקו, נוכח העובדה שפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי חלוט, המכונית נמכרה והמערער לא שילם פרוטה למשיב.

אי לכך יותנה הדיון בפני כב' הרשמת בהפקדת מחצית הסך של 135,000 ₪, בצירוף ההוצאות בסך עשרת אלפים ₪, בצירוף מע"מ, דהיינו בהפקדת הסך של 79,200 ₪... אם המערער לא יפקיד את הסך הנ"ל תוך המועד שנקבע, החלטת כב' הרשמת ופסק הדין שניתן על ידה, ישארו בעינם"

(פסק דינו של ביהמ"ש השלום באשדוד מיום 2.12.99, עמ' 9).

ד.לא שנוי במחלוקת כי המבקש לא שילם דבר למשיב.

כן לא שנוי במחלוקת כי המבקש לא הפקיד את הסכום שהורה כב' השופט חמדני על הפקדתו, בפסק דינו מיום 2.12.99, כתנאי לביטול החלטתה של כב' הרשמת.

משכך, פסק דינה של כב' הרשמת שריר וקיים.