חלפון נ' אלמגור

החלטה

בפניי תביעה קטנה לתשלום סך של 33,000 ₪. לתביעה זו שני ראשים: האחד, תשלום פיצויים בסך של 25,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע. השני, החזר סך של 8,000 ₪ בגין שכר טרחה ששולם, על פי הנטען, ביתר.

עיקר טענות התובע:

לטענת התובע, ביום 7.10.08 נערך הסכם שכר טרחה בינו לבין הנתבע, בדבר ייצוגו מול משרד הביטחון בערר לגבי פגיעת גב והגשת תביעות להכרה בטנטון ובפגיעה בתעלה הקרפלית ביד. לטענתו, שולם לנתבע עד כה סכום של 16,000 ₪. התובע עותר להחזר שכר טרחה בסך של 8,000 ש"ח, מהטעם שלא נעשה, על-פי הנטען, טיפול ראוי מצד הנתבע בעניינו, הן לגבי הערר בפגיעת גב והן בתביעה להכרה בטנטון ובפגיעה בתעלה קרפלית בידו. התובע מוסיף וטוען, כי לא הוסבר לו במעמד החתימה על הסכם שכר הטרחה, כי רק בעלי נכות של 10% ומעלה זכאים לפיצויים ו/או טיפולים ממשרד הביטחון (ואשר לשם כך פנה הוא לעו"ד). לטענתו, ניתנו לו תחילה 5% נכות ובערעור שהגיש הנתבע אחוזי הנכות עלו ל-7.5%, כאשר לגביהם ביקש הנתבע תשלום למרות שהתובע אינו יוצא נשכר מכך, אלא להיפך. התובע טוען, כי אמנם בהסכם שכר הטרחה נרשם כי עליו לשלם שכר טרחה עבור כל אחוז נכות שייפסק לו, אך האמור מתייחס למצב שתהיה הצלחה בלבד. בנסיבות המקרה דנן, לנתבע כלל לא מגיע כל תשלום על אחוזי הנכות מאחר וללא תשלום פיצויים או טיפולים בגין אחוזי הנכות שהשיג, אין בכך כל הצלחה לתובע.

עוד טוען התובע, כי לאחר פנייתו בנושא לוועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין, ולאחר שתגובת הנתבע הגיעה לעיונו נחשף הוא לדברים קשים שנאמרו עליו מצד הנתבע שגובלים בהוצאת דיבה נגדו, אשר איננה הולמת עורך דין. מכאן תביעתו לפסיקת פיצויים בסך של 25,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע.

עיקר טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה לאור תניית בוררות הקיימת בהסכם שכר הטרחה עליו חתם התובע. בנוסף, טוען הנתבע, כי אין התביעה ראויה להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות, לאור מורכבותה ואופייה. לטענת הנתבע, התביעה בגינה התבקש ייצוגו על ידי התובע, נסובה על ערעור על החלטת קצין התגמולים שדחה את הקשר בין השירות המשטרתי לבין פגיעת הגב של התובע ותביעה להכרה בטנטון ובתעלה קרפלית בידו של התובע. כל אותה עת ניכר, כי התביעה החשובה יותר לתובע הינה בדבר פגיעת הגב, ובשולי הדברים התביעה בעניין הטנטון והתעלה הקרפלית. בכל מקרה, טוען הנתבע, כי הגיש עבור התובע גם תביעה להכרה בטנטון ובתעלה הקרפלית. עוד טוען הנתבע, כי עת הגיע התובע אליו לא היה זכאי כלל לטיפול רפואי כלשהו. טיפולים בהם השתמש התובע הושגו לו בשל פעולות שנקט הנתבע, והוא ניצלם עד קביעת דרגת נכותו. מוסיף הנתבע וטוען, כי אומנם התובע לא קיבל תמלוגים בעבור אחוזי הנכות שהשיג, אך קיבל הכרה בפגיעת הגב, המקנה זכויות רבות. כמו כן, קיבל התובע זכאות לטיפול רפואי באמצעות אגף השיקום במשך מספר שנים, טיפול שהוא מעבר לסל הבריאות, ושווה סכומים גבוהים. מוסיף הנתבע וטוען כי התובע היה מודע לעובדה לפיה הזכאות לטיפול או תגמול הינה בדרגת נכות של 10% מאחר והדבר עלה בשיחות שונות. לטענת הנתבע, התובע הודה בחוב שנדרש ממנו והבטיח לשלמו. על כן הגיש הנתבע ערר לוועדה הרפואית העליונה, שהתקבל באופן שנכות התובע נקבעה ב-7.5%. לטענת הנתבע, הצלחה מוגדרת בקביעת דרגת נכות, החל מהאחוז הראשון. לגבי הטענה בדבר הוצאת דיבה, טוען הנתבע, כי יש לדחותה ואין התובע זכאי לכל פיצוי בגינה, בין היתר, מאחר ולא היה כל פרסום כפי שמתבקש מחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ודבריו נאמרו במסגרת הליך שיפוטי או מעין שיפוטי והתייחסו לאופיו ולמזגו של התובע.

דיון והכרעה:

המחלוקת בעניין שכר טרחתו של הנתבע

אין מחלוקת באשר לקיומה של תניית בוררות בהסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים לתובענה, ובה נקבע כדלקמן: " כל מחלוקת או סכסוך בקשר לשכר הטרחה המגיע לעורך הדין.. בגין טיפול בתביעה- יימסר לבוררות מוסמכת בפני בורר דן יחיד שימונה על ידי ועדת האתיקה של מחוז תל-אביב של לשכת עוה"ד....". מהאמור יוצא, איפוא, כי כל סכסוך שנתגלע בין הצדדים באשר לשכר טרחתו של הנתבע, לרבות הסכסוך הנדון בתביעה זו, יש להעביר בפני בורר, בהתאם למוסכם.

מאחר ובעניין הנדון, חרף תניית הבוררות שלעיל , פנה התובע לערכאה משפטית, מוסמך בית משפט זה, לבקשת בעל דין, אשר העלה טענתו, לא יאוחר מהיום בו טען לראשונה לגופה של התביעה, לעכב את ההליכים ולהעביר את העניין לבוררות [ראה לעניין דנן; סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968

(להלן: "חוק הבוררות")]. בענייננו, אומנם הנתבע לא טען ולא ביקש במפורש עיכוב הליכים והעברת המחלוקת בפני בורר, אולם מכתב הגנתו הדבר משתמע ואף נטען ברחל בתך הקטנה כי קיימת תניית בוררות. לא זאת אף זאת, הנתבע פנה ללשכת עורכי הדין בבקשה לקיום בוררות ועל כן מתקיים גם התנאי השני שבו הנתבע עשה כל הדרוש לקיום בוררות בעניין שבמחלוקת , בהתאם לתניית הבוררות, ומעדותו בפניי בדיון מיום 22.1.14, ומקריאת כתב הגנתו ניתן אף להבין, כי עדיין מוכן הוא להתדיין בנקודה זו בפני בורר.

לאור האמור, החלטתי היא כדלקמן:

אני מורה על עיכוב הליכים בכל הנוגע לסעד הנעתר בסעיף 16(ב) לכתב התביעה (שעניינו החזר שכר טרחה). הצדדים ימצו את בירור המחלוקת האמורה בפני בורר מוסכם, כאמור בתניית הבוררות המופיעה בהסכם שכר הטרחה. הצדדים יגישו הודעת עדכון לתיק תוך 60 יום ממועד קבלת החלטה זו.

פסיקת פיצויים בגין הוצאת לשון הרע

לאחר לימוד הטענות ההדדיות, מזה ומזה, אני סבורה, כי יש ליתן לתובע את יומו בבית המשפט, ולאפשר לו להוכיח את טענותיו, נשוא הסעד המבואר בסעיף 16(א) לכתב התביעה, בהליך שלם, מלא ונאות. לשם כך, אני קובעת מועד דיון נוסף ביום 6.8.14 בשעה 13:00. למועד הדיון שנקבע יביאו הצדדים את כל ראיותיהם ועדיהם.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: