חליפה נ' מדינת ישראל

פסק דין

השופט י. גריל, ס. נשיא:

א.בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' סגנית הנשיא השופטת
א. קנטור), מיום 25.10.2012 בתיק ת"פ 11856-06-09, לפיו נדון המערער, יליד 1962,
ל-9 חודשי מאסר בפועל, ל-12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, וכן לתשלום קנס בסכום של 4,000 ₪ (ב-8 תשלומים שווים).

ב.הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

ביום 16.6.2009 הגישה המדינה כתב אישום כנגד המערער ובו שלושה אישומים.

באישום הראשון נטען, כי במועד שאינו ידוע למדינה, קשר המערער קשר עם גב' נורה מג'אדיב בכדי שזו תתחזה לנבחנות, ותיגש במקומן למבחן העיוני לרישיון נהיגה ("מבחן התיאוריה"). גב' נורה מג'אדיב נשלחה על-ידי המערער שלוש פעמים בין החודשים יולי עד נובמבר 2005 למשרד הרישוי והתחזתה לאחרות ונבחנה במקומן באמצעות תעודות זהות מזויפות שסיפק לה המערער.

עוד נטען במסגרת האישום הראשון, כי המערער ונאשם נוסף קשרו קשר לשלוח את גב' נורה מג'אדיב להיבחן במקום גב' רים ח'יר במבחן העיוני לרישיון נהיגה, ובעבור כך קיבל הנאשם הנוסף מבעלה של גב' ח'יר, מר ברכאת ח'יר, סכום של 1,400 ₪ כמקדמה מתוך הסכום של 4,500 ₪ שנדרש.

ביום 13.11.2005 הגיעה גב' נורה מג'אדיב למשרד הרישוי בליווי הנאשם הנוסף, כשהיא מצוידת בתעודת זהות מזויפת, ואולם עקב חשד העובדים במקום, היא לא עברה את הבחינה.

המדינה מייחסת למערער באישום הראשון ארבע עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) של חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ארבע עבירות של סיוע להתחזות לאחר, לפי סעיף 441 + סעיף 29 + סעיף 31 של חוק העונשין, ארבע עבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 + סעיף 29 של חוק העונשין, וכן עבירה של ניסיון לקבלת דבר במִרמה, לפי סעיף 415 + סעיף 25 + סעיף 29 של חוק העונשין.

ג.באישום השני נטען, כי ביום 25.10.2005, או בסמוך לכך, הציע המערער למר עלי זיבק לרכוש ממנו אגרות מזויפות למבחן העיוני לרישיון נהיגה, והמערער מכר למר זיבק 4 אגרות מזויפות בתמורה לסכום של 100 ₪.

המדינה מייחסת למערער באישום השני עבירה של שימוש בממסך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 של חוק העונשין.

ד.באישום השלישי נטען, כי במועד שאינו ידוע במדויק למדינה, גבה המערער ממר שריף עוואלי סך של 115 ₪ בעבור אגרה למבחן העיוני לרישיון נהיגה. בפועל, כאשר ניגש מר עוואלי להיבחן במבחן העיוני בתאריך 21.2.2006, צייד אותו המערער באגרת רישוי מזויפת לבחינה, ועקב כך מר עוואלי נתפס על-ידי עובדי משרד הרישוי.

המדינה מייחסת למערער באישום השלישי עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 של חוק העונשין, עבירת זיוף, לפי סעיף 418 של חוק העונשין, עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 של חוק העונשין, ועבירה של ניסיון לקבלת דבר במִרמה, לפי סעיף 415 + 25 של חוק העונשין.

ה.בישיבה שהתקיימה בפני בית משפט קמא ביום 17.2.2010, כפר המערער בעובדות האישומים הראשון והשני, והודה בעובדות האישום השלישי.

ו.לאחר שנשמעו הראיות, הורשע המערער ביום 26.6.2012 בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום, כולל האישום הראשון והשני בהם כפר.

ז.ביום 25.10.2012 נשמעו טענות הצדדים לעניין העונש, וניתן גזר הדין על-ידי בית משפט קמא.

בגזר הדין כותב בית משפט קמא, שאמנם זכותו של נאשם היא לכפור באישומים המיוחסים לו, ואולם הכפירה באישומים מביאה להתמשכות ההליכים, ובנוסף מביאה לכך שמצטיירת בפני בית המשפט תמונה מקיפה וכוללת של האירועים נשוא כתב האישום.

מן התמונה שהצטיירה בפני בית המשפט, עלה בהתאם להכרעת הדין, כי גב' נורה מג'אדיב היתה "כלי שרת" בידי המערער והנאשם הנוסף, והם היו היוזמים של האירועים נשוא האישום הראשון. לפיכך, אין להקיש לגבי המערער מהעונש שהושת על גב' נורה מג'אדיב בהליך אחר, ומהעונש שהושת על מר ברכאת ח'יר, שגם הוא היה מעורב בפרשה.