חלימי נ' ליונל

החלטה

עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 10.6.08, פירעון הלוואות שהלווה התובע לנתבע בסכום של 181,820 ש"ח.

ביום 23.11.08 הגיש הנתבע תביעה שכנגד בסך 200,000 ₪ אליה צורפה, כתובעת שכנגד, החברה שבניהול הנתבע, נבט מאיר אדריכלים בע"מ (להלן- החברה).

לפניי בקשת התובע (להלן- חלימי) לסילוק התביעה שכנגד על הסף.

לטענת חלימי, הואיל והחברה איננה צד בתיק העיקרי - היה עליה להגיש בקשה להצטרף לתביעה שכנגד ומשלא עשתה כן, יש להורות על מחיקתה.

טענה נוספת שהעלה חלימי היא, כי בהליך אחר שהתקיים בעניינה של החברה התברר כי החברה התפרקה.

לטענת חלימי, החברה איננה קיימת בפועל אלא רשומה ברשם החברות לצורך תיק זה בלבד, וכי סיכויי התביעה שכנגד הינם קלושים. משכך, נדרשת הפקדת הערובה בטרם יימשכו ההליכים בתובענה, על מנת להבטיח את הוצאותיו של חלימי.

התובעים שכנגד מתנגדים לבקשה, על כל רכיביה, וטוענים כי החברה רשומה כחברה פעילה ודי בכך כדי להקים לה את הזכות לתבוע ולהיתבע.

התובעים שכנגד צירפו לתגובתם אישור מרשם החברות, מיום 13.6.11.

אשר לצירוף החברה כתובעת שכנגד-

תקנה 53 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- תקסד"א) מחילה על כתב תביעה שכנגד את כל ההוראות החלות על כתב תביעה בסדר דין רגיל.

תקנה 21 לתקסד"א קובעת, לגבי כתב תביעה באופן כללי, כדלקמן:

"מותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד - בין ביחד, בין לחוד ובין לחלופין - בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה אחת של מעשים או עסקאות או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הגישו תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית."

מן המובא לעיל עולה, כי הזכות לצירופה של החברה, שהינה חברה פעילה, לכתב התביעה שכנגד מוקנית מכוח תקנה 21 הנ"ל ואין כל צורך בבקשת רשות לכך, כפי שטוען חלימי.

לפיכך, בקשת חלימי לסילוק החברה מכתב התביעה שכנגד- נדחית.

אשר לבקשה להפקדת ערובה-

מלשון תקנה 519(א) לתקסד"א עולה, כי הטלת ערובה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרעה בסוגיה זו באים לאזן בין זכויותיהם של שני הצדדים.

מצד אחד, זכות הגישה לערכאות של התובע, ומצד שני - זכותו של הנתבע שלא להיות מוטרד בתביעות סרק או לסבול נזק כלכלי אם התביעה נגדו תידחה אך הוא לא יוכל לגבות את הוצאותיו.