חלייחל נ' מדינת ישראל

החלטה

זוהי בקשה למחיקת העתירה, ולחלופין, להעברתה לבית המשפט לו נתונה הסמכות המקומית לדון בה.

רקע

1.ראשיתו של תיק זה בעתירה מינהלית שהוגשה ביום 23.11.2010 ועניינה נסב על החלטת המשיבה לגרוע את העותר משירות התנדבותי במסגרת המשמר האזרחי. בדיון מיום 22.2.2011 אימצו הצדדים את המלצת בית המשפט, שניתן לה תוקף של פסק דין לפיו: "המשיב מתבקש לקיים את הליך השימוע וליתן החלטתו בעקבותיה בתוך פרק זמן סביר" (עת"מ 44412-11-10 חלייחל נ' מדינת ישראל (22.2.2011), להלן – העתירה הראשונה).

2.ביום 4.6.2012 הגיש העותר את העתירה הנוכחית, אותה הכתיר "המשך לעתירה מנהלית עת"מ 44412-11-10 חליחל נ' מ"י". זאת לאחר שנערך לו שימוע ונתקבלה החלטה החוזרת ומאשרת את גריעתו מהמשמר האזרחי, כאמור.

3.ביום 27.6.2012 הוגשה בקשה זו של המשיבה, ומכאן החלטתי.

טענות הצדדים

4.לטענת המשיבה, ההחלטה מושא העתירה התקבלה על ידי ניצב ניסים מור, ראש אגף מבצעים במטה הארצי של משטרת ישראל בירושלים. משכך, ובהינתן שהסמכות המקומית בעתירות מינהליות נקבעת על פי מקום קבלת ההחלטה, יש להורות על מחיקת העתירה או לחלופין העברתה לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. עוד טוענת המשיבה, כי מדובר בהחלטה חדשה שהתקבלה לאחר שנערך שימוע לעןתר, וטענותיו נבדקו ונדחו. לטענת המשיבה, רק בשל טעות שבהיסח הדעת, לא עלתה טענת הסמכות המקומית במסגרת העתירה הקודמת.

5.מנגד טוען העותר, כי המדובר בעתירת המשך לעתירה הקודמת וכי אין מחלוקת כי כל ההליך החל כתוצאה מהחלטה של גורמי המודיעין ביחידת ארז, המצויה בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה. עוד נטען, כי החלטתו של ראש אגף המבצעים התקבלה כחלק ממיצוי ההליכים, ולא הוא הגורם אשר החליט מלכתחילה על גריעתו של העותר ממצבת המתנדבים במשמר האזרחי. החלטת ניצב מור היא החלטה משלימה ופורמאלית לחלוטין, באשר לא היה בה שום חידוש, ומלבדה אין כל זיקה למחוז ירושלים. כל הנוגעים לעתירה, לרבות גורמי המודיעין, מפקדו של העותר ועורך השימוע, נמצאים במחוז הצפון. יתרה מכך, מקום עריכת השימוע היה אף הוא בצפון. לבסוף טען העותר, כי אימוץ טענת המבקשת לפיה הסמכות המקומית תהא תמיד לפי מקום מתן ההחלטה הסופית, יוביל למצב בלתי מתקבל, לפיו כל העתירות תוגשנה בבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, הואיל וכל ההחלטות הסופיות ניתנות בירושלים.

דיון והכרעה

6.לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אפרט.

7.תקנה 2 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000, קובעת כי עתירה מינהלית תוגש לבית המשפט אשר באזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה. תקנה 2 מהווה הסדר ייחודי, המסיג מפניו את הכלל לפיו כאשר המדינה היא הנתבעת, צומחת סמכות מקומית בכל אתר ואתר, שכן המדינה מלוא כל הארץ כבודה (ראו: עת"מ (י-ם) 1250/09 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' המועצה המקומית קציר חריש (2.7.2009)). ואכן על פניו, נראה, כי הסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים – אך לא כך הוא, בנסיבות המקרה שבפניי.

8.במסגרת כתב התשובה לעתירה הראשונה, מתארת המשיבה את השתלשלות העניינים עובר להגשת העתירה הראשונה ומציינת לבסוף כי העתירה הוגשה נגד החלטתו של ראש אגף המבצעים, ניצב יורם הלוי (ראו: סעיפים 12-15 לכתב התשובה לעתירה הראשונה). יוצא אפוא כי בעתירה הראשונה כמו גם בעתירה זו, הגורם שקיבל את ההחלטה הוא ראש אגף המבצעים. ואדגיש, במסגרת העתירה הראשונה, הוריתי את העותר להצביע על מקור סמכותו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים, לדון בעתירה זו ולהמציא הודעתו במישרין למשיבה. בהחלטתי זו אמנם כיוונתי לסמכות העניינית, אך העותר התעכב בהודעתו גם על עניין הסמכות המקומית. הודעה זו שנשלחה לעותרת, לא עוררה טענת חוסר סמכות מקומית ובנסיבות אלה קשה להיזקק לטענת העותרת לפיה לא העלתה את טענת חוסר הסמכות המקומית, מחמת טעות שבהיסח הדעת.

9.המדובר בעתירת המשך, שכן הצדדים לעתירה זהים, הסוגיה שבמחלוקת זהה והסעד זהה. בנסיבות אלה, כאשר טענת היעדר הסמכות המקומית לא נטענה במסגרת העתירה הראשונה, שוב אין להעלותה עתה. במקרה שנדון בבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, קבע בית המשפט כי כאשר הוגשה "עתירת המשך" לעתירה קודמת באותו עניין שנדונה באותו בית משפט מושתק המשיב מלהעלות טענות של סמכות (ראו: עת"מ ( חי) 4582-10-09 ינוביץ נ' משרד הפנים (14.1.2010) וראו גם: א' שרגא, ר' שחר המשפט המינהלי, כרך 6 – סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לעניינים מינהליים, עמ' 135 (2011)).

10.בשולי הדברים אעיר, כי ספק אם ניתן היה להגיע לתוצאה דומה מקום בו היינו עוסקים בעתירה שאיננה באה בבחינת עתירת המשך.

11.סוף דבר, אני דוחה את הבקשה. בהינתן שהדיון בעתירה קבוע ליום 9.9.2012, ולאור בקשתה של המשיבה להאריך עבורה את המועד להגשת כתב תשובה ככל שבקשתה תידחה, אני מורה כי כתב התשובה יוגש עד ליום 26.8.2012.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בפקסימיליה.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ב, 10 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: