חליווה נ' דוד

פסק דין

ערעור על החלטת כב' הרשם א' אוחיון מיום 21/5/08 (להלן-"ההחלטה"), לפיה ניתנה למערערת רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה בסך של 50,000 ש"ח.

נתוני רקע:

המערערת היא הנתבעת בתובענה שהוגשה נגדה על ידי המשיב. מדובר בתביעה בסדר דין מקוצר לפירעון הלוואה בסך כ- 180,000 ש"ח (150,000 ש"ח נומינלי) שהמערערת קבלה, על-פי הנטען, מאת המשיב בשנת 2005, וכן לתשלום פיצויים מוסכמים בסך של 38,000 ש"ח בשל הפרת הסכם ההלוואה.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביום 21/7/05 קבלה המערערת מאת המשיב הלוואה בסך של 150,000 ש"ח לפי תנאי הסכם הלוואה, שנחתם במשרדו של עו"ד א' בן- שושן בעכו (להלן-"הסכם ההלוואה").

על פי המפורט בהסכם ההלוואה, המערערת התחייבה להחזיר למשיב את סכום ההלוואה כעבור 3 חודשים מיום החתימה על ההסכם, היינו ביום 21/10/05, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חודשית כפי שנקבע שם.

עוד נטען בכתב התביעה, כי להבטחת החזרת ההלוואה חתמה המערערת על בקשה לרישום משכון וכן על המחאת זכויות, לפיהן משכנה המערערת לטובת המשיב והמחתה לו את זכויותיה מכוח צו ירושה שניתן בעניינו של אביה המנוח, ככל שאותן זכויות מתייחסות לחלק של המערערת בדירת מגורים ששייכת למנוח.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, המערערת לא עמדה בהתחייבותה לפי הסכם ההלוואה ולא שילמה למשיב מאום. יתרה מכך, הבטוחה שהמערערת העמידה לטובת העניין התגלתה למשיב כחסרת ערך לאור קיומו של הליך משפטי שמתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בעניין העיזבון והדירה הנ"ל.

המערערת בתורה הגישה בקשה למתן רשות להתגונן ובה הכחישה קבלת סכום כלשהו מאת המשיב והכחישה כל קשר עמו.

על-פי הנטען בבקשה הנ"ל, המערערת מעולם לא הכירה את המשיב, לא פגשה אותו, ולא קבלה ממנו סכום כלשהו. המערערת טענה עוד, כי היא אינה בטוחה שחתמה על הסכם ההלוואה בשל צורת הדפסה שונה, ולכן היא מבקשת לזמן את עו"ד בן שושן על מנת שיעיד בעניין. לטענתה, גם אם חתמה על מסמכי הסכם כלשהו, הרי שהדבר היה בקשר עם מפגש שהתקיים במשרדו של עו"ד בן שושן בינה לבין אדם אחר בשם דוד חזן, ממנו קבלה הלוואה בסכום של אלפים בודדים, אותם החזירה לו זה מכבר.

ההחלטה מושא הערעור:

בעקבות הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן הורה כב' הרשם למשיב להגיש תגובה מטעמו, וזו אכן הוגשה. לאחר הגשת התגובה ניתנה ההחלטה מושא הערעור, מבלי לקיים דיון ומבלי שהמערערת נחקרה על תצהירה.

במסגרת החלטתו קבע כב' הרשם, כי המערערת אינה מכחישה את חתימתה על הסכם ההלוואה, והיא אינה מפרטת - על רקע טענתה כי לא התקשרה בהסכם כלשהו עם המשיב - הכיצד מופיעים פרטים כה רבים אודותיה בהסכם ההלוואה אשר נערך בידי עורך דין, כגון פרטי העיזבון של אביה המנוח, לרבות כתובת הדירה של המנוח ומספרי הגוש והחלקה שלה.

בהתייחסו לנתונים הנ"ל, ולאור כך שהמערערת אינה טוענת כי אולצה לחתום על הסכם ההלוואה, קבע כב' הרשם כי נימוקי ההגנה הם חלשים ביותר ומן הראוי היה לדחותם, אילולא ההלכה הקובעת שגם הגנה קלושה מצדיקה מתן רשות להתגונן תוך חיוב בהפקדת ערובה.

בהתאם לכך, חויבה המערערת בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ש"ח כתנאי למתן רשות להתגונן.

על ההחלטה הנ"ל הוגש הערעור דנן.

טענות הצדדים בערעור:

לטענת המערערת, טעה כב' הרשם בקובעו כי היא אינה מכחישה את חתימתה על הסכם ההלוואה, וכי היא אינה מפרטת הכיצד השתרבבו לתוכו פרטים כה רבים אודותיה.

המערערת טענה עוד, כי היא נתונה במצב כלכלי קשה שאינו מאפשר לה להפקיד את סכום הערובה. לטענתה, היא מתקיימת מתשלום מזונות בסכום של 3,500 ש"ח שאינו מאפשר לה לעמוד בהוצאות החודשיות השוטפות, לרבות החזרי המשכנתא.

במהלך הדיון הציגה המערערת צו פינוי מהדירה בה היא מתגוררת לצורך מכירתה בהליך מימוש המשכנתא לבנק בשל פיגורים בהחזרי המשכנתא, כראיה שיש בה כדי לתמוך בדבריה לגבי חוסר יכולתה לעמוד בתנאי ההפקדה.