חלוקת רכוש בין בני זוג

הנידון שלפנינו הוא החלטה בעניני רכוש שלא הוכרעו עדיין ע"י ביה"ד, ונותרו להכרעה ע"פ סע' 6 וסע' 7 להסכם הגרושין שערך ביה"ד לצדדים בתאריך 23.5.02.

הצדדים נשאו זל"ז בשנת תש"מ 1980 והתגרשו זמ"ז בג"פ כדמו"י בשנת תשס"ב 2002, ומנישואים אלה נולדו שלשה ילדים:

תחילת התדיינות הצדדים בביה"ד בתביעת גרושין שהגיש הבעל בתאריך 16.9.99, כשלתביעתו זו כרך את עניני הרכוש, אחזקת הילדים, ומזונות. בשלב מאוחר יותר בתאריך 31.12.00 תבעה האשה גרושין.

בתביעתה לגרושין טענה האשה על בגידות הבעל, ואף צירפה דו"ח חוקר פרטי לגיבוי טענתה. הצדדים ניהלו מו"מ ולבסוף גובש באמצעות ביה"ד הסכם גרושין  ועל פיו הדירה ברח' ה.  - תמכר, ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שוים. כך גם המטלטלין בדירה יחולקו בהסכמה. אולם בענין התביעות בגין משיכות הכספים בשנת 1999 מכספי החסכונות, ביה"ד יקיים דיון לאחר סדור הגט, וכן בכל תביעות הכספים ההדדיות. כך גם בענין הכתובה.

עניני הממון שנותרו במחלוקת הם כדלהלן:

א. אמנם סוכם כי דירת הצדדים תחולק בשוה. האשה טוענת כי מגיע לה מהבעל החזר של 283,296 ש"ח (בהצמדה לדולאר או למדד החל מינואר 91). סכום זה ניתן לאשה ע"י חברת הביטוח אבנר בגין תאונת דרכים שעברה, וע"פ הסכם פשרה שחתמה עם חברת הביטוח, כאשר הסכום ניתן לה עקב הסבל והנכות כתוצאה מהתאונה (אורטופדי, נוירולוגי ועיינים), הוצאות ריפוי עתידיות, הפסדי השתכרות עתידיים, אובדן תנאים סוציאליים, עזרה עתידית.

אין חולק כי דירת הצדדים (ברח' ה.) נקנתה מכספי הפיצויים, בצרוף הכסף שהתקבל ממכירת דירתם הקודמת (ק.ה.). לטענת האשה - הסכום שהתקבל ממכירת הדירה הקודמת היה 116,300 דולאר, וכי סכום הפיצויים (כ - 100,000 דולאר) היו יחדיו את עלות דירת הצדדים הנוכחית. האשה תובעת להחזר מלא של הסכום שניתן לה בגין סבל, כאב ונכות וכו' כנ"ל, שאין לבעל בהם חלק ונחלה. 

[אשר לטענת האשה כי אביה מימן למעשה את כל הדירה הראשונה שרכשו הצדדים בנובמבר 79 ברח' ק. , בסכום השוה ל - 26,260 דולאר, וע"כ תובעת החזר מחצית מסכום זה - טענתה זו לא הוכחה וע"כ אין מקום להתיחס אליה. האשה הציגה מסמך של הלואה שנערך בין הבעל לאבי האשה, אך האשה עצמה טוענת בסיכומיה מיום 8.5.01 (סע' 25) כי מסמך זה הוא פיקטיבי ע"מ שלא יאבדו את זכאותם למשכנתא, וע"כ אין במסמך כדי להוכיח את טענתה הנ"ל. מה עוד שלטענה זו האשה אינה בעלת דין עם הבעל אלא על אביה לתבוע את החזר ההלואה].

ב. לצדדים זכויות וחסכונות, חלקם רשומים רק על שם הבעל. האשה תובעת חלוקת כל החסכונות ע"פ החוק. ואכן גם ב"כ הבעל הגיב לביה"ד כי רצונו לחלוק את הרכוש ע"פ החוק. כך בתגובתו מיום  4.3.01, ותגובתו מיום 27.1.02. אמנם לאחר שסוכם כי דירת הצדדים תמכר ותמורתה תחולק בשוה, בחר ב"כ הבעל (בסיכומיו מיום 21.1.03, ו- 3.8.03) לחזור בו ולבקש שהזכויות יתחלקו ע"פ ההלכה.

מעיון מהטענות והחומר שבתיק עולה כי כספי החסכונות וקופות הגמל הם כפי שפורטו בסיכומי ב"כ האשה (עמ' 3).

ג. מכונית הצדדים מסוג ה. הרשומה ע"ש שני הצדדים, וכעת בשימושו של הבעל.

ד. סכום של 80,000 ש"ח שמשך הבעל מהחשבון המשותף בתאריך 8.11.99 (כחודשיים לאחר שהגיש את תביעת הגרושין). הבעל טוען כי נצרך לכסף לכלכלת הבית. 

ה. סכום של 3,500 דולאר (מזומן שהיה בבית הצדדים) שהלוה הנתבע לחבירו, כאשר התובעת מודה כי במקביל נטלה סכום של 3000 דולאר הנותרים. הבעל טוען כי האשה נטלה את מלוא הסכום.

ו. תביעת הבעל לדמי שימוש של האשה בחלקו בדירה החל מיום הגרושין.

ז. תביעת האשה לכתובה ופיצוי.

א. תשלומי חבלה באשת איש

השאלה שלפנינו היא למי שייכים פיצויים שקיבלה האשה מחברת הביטוח לאחר שעברה תאונת דרכים. ומבלי להתיחס בתחילה לשאלת הביטוח - מה דינם של כספים שקיבלה האשה מאדם שהזיק אותה בנזקי גוף.

תנן במשנה כתובות סה,ב: בושתה ופגמה שלה. רבי יהודה בן בתירא אומר, בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו חלק אחד, ובזמן שבגלוי - לו שני חלקים ולה אחד. שלו ינתן מיד, ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. והרא"ש שם (כתובות ו,א)  כתב דהא דלא תנא שבת, דמילתא דפשיטא היא דהוה דבעל, שהיא מתבטלת ממעשה ידיה. וצער - פשיטא דהוה שלה, דצערא דגופא לא תקינו ליה רבנן. (ומ"מ ילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות, והוי כנכסי מלוג, עיין הפלאה בקו"א פג,ד). וריפוי - ס"ל לרא"ש דנותן לרופא לרפאותה. והרמב"ם בהל' חובל ומזיק ד,טו, פסק וז"ל:

            "החובל באשת איש, השבת והריפוי לבעלה, והצער שלה. והבושת והנזק - אם בגלוי הוא, כגון שחבל בפניה ובצוארה או בידיה וזרועותיה, השליש שלה ושני שלישים לבעל. ואם בסתר הוא הנזק, השליש לבעל ושני שלישים לאשה. של בעל נותנים לו מיד, ושל אשה ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות."